top of page
קאבר חדש_מוקטן.png
חובה לסרב לשרת בשטחים
02:39

חובה לסרב לשרת בשטחים

תרגום: אמהות לחיילים ישראלים נגד אלימות וכיבוש התקפות מתנחלים יהודים נגד פלסטינים בשבועות האחרונים, היו עבורן קריאה לפעולה. זו קבוצה של אמהות לחיילים ישראלים, פעילות שלום התומכות בקורבנות הפלסטינים של הכיבוש, ומחפשות דיאלוג עם החיילים בשטחים הכבושים. שמן: "אמהות נגד אלימות". שבוע אחר שבוע הן חוצות את הגבול המפריד בין ישראל לשטחים הכבושים, אימהות האלה, לחיילים ישראלים הכריזו מלחמה על האלימות. היעד היום , כפר מרוחק ליד חברון בו תושביו הפלסטינים סובלים במיוחד מהכיבוש הישראלי. תרגום לדברי קטי הניגוד הזה שלעיתים קרובות מובן לא נכון, אימהות לחיילים שמביאות אספקת תרופות, בגדים ומזון הוא ההבטחה היחידה שקיימת ישראל אחרת מחוץ לזו של המתנחלים והכיבוש. אטואני, הכפר אותו מבקרים היום, סובל באופן קבוע מטרור מתנחלי מגובה על ידי הממשלה והצבא הישראלי. תרגום דברי קטי בתל אביב ובירושלים פסיכולוגים כמו דוד סנש מאשרים את הדברים האלה (שאמרה קטי), זה מספר שנים שהוא חוקר פוסט טראומה אצל חיילים ישראלים צעירים. תרגום דברי דוד סנש בזמן השהייה בשטחים הכבושים, האימהות נכנסות לדיאלוג עם החיילים במחסום, המסר שלהן: "אנחנו יודעות מה עובר עליכם". תרגום דברי קטי החיילים עוברים למחסום הבא והאימהות לנקודה הבאה. באזור שבו קריאה לשלום לא נשמעת כבר מזה זמן רב
סמוטריץ, מושל הגדה המערבית מסכן את עתיד הבנים שלנו בשטחים הכבושים
00:18

סמוטריץ, מושל הגדה המערבית מסכן את עתיד הבנים שלנו בשטחים הכבושים

אני מורה למתימטיקה והבן שלי משרת בשטחים. בואו נפתור תרגיל50 אחוז מהצבא נמצא בשטחים, 85 אחוז מהפעילות זה אבטחת התנחלויות. כמה אחוז ביטול אימונים זה יוצא? כמה אחוז שחיקה במוטיבציה? אני שומעת כל הזמן מהבן שלי שהצבא לא מתאמן מספיק. פשוט אין זמן- ההגנה על ההתנחלויות מאלצת את הצבא לבטל אימונים. אישור לזה מצאתי בתקשורת. קראתי כתבה שאומרת ששלושים אחוז מהאימונים בוטלו השנה, ושהצבא נאלץ להפר את חוק המילואים ולזמן מילואימניקים למשימות אבטחה בשטחים בפעם ההשנייה תוך שלוש שנים. המצוקה כל כך גדולה, שאפילו מילואימניקים מפיקוד העורף מגויסים לכך. ובשביל מה מטריפים את הצבא הסדיר ואת אנשי המילואים? בשביל מה פוגעים בתכנית האימונים? בשביל להגן על שרשרת ישובים יהודיים קטנטנים שנמצאים בלב אוכלוסיה פלסטינית ענקית. בשביל כמה עשרות אלפי קיצוניים שמאמינים שהמשיח יגיע יותר מהר אם יאלצו את הממשלה לשלוט בשטחים. הישיבה של המתנחלים בשטחים חושפת אותם ואת החיילים ששומרים עליהם לפיגועים. הפיגועים מחייבים להביא עוד חיילים לשטחים. החיילים מנסים לשמור על המתנחלים באמצעות הטלת הגבלות על התנועה של הפלסטינים. הזעם של הפלסטינים על ההגבלות מביא לעוד פיגועים. בקיצור - ההתנחלויות הן הדרך הקצרה של מדינת ישראל לגיהינום.
אני כבר סופרת את הימים. הוא אוטוטו משתחרר ועוזב את חברון. השאלה היא אם חברון תעזוב אותו
00:16

אני כבר סופרת את הימים. הוא אוטוטו משתחרר ועוזב את חברון. השאלה היא אם חברון תעזוב אותו

הבן הגיע לשבת. סיפר לי שקיבלו פקודה לירות גז מדמיע באיזה צומת בחברון. עמדו שם ילדים קטנים. חלק השתעלו נורא, כמעט נחנקו. הוא בקרוב יוצא מחברון אבל השאלה היא אם חברון תצא ממנו בשעה טובה בעוד חודש הבן יוצא לחופשת שחרור. בשבועות האחרונים הפלוגה שלו בחברון בגלל ההסלמה. הוא סגר כמה שבתות, וסוף סוף הגיע בששי האחרון הביתה. שעות עמדתי במטבח לבשל לו את הדברים שהוא אוהב. לקראת סוף הארוחה, הבן הקטן שלי גיא התחיל להשתעל. כנראה לא לעס טוב... פתאום אני רואה את הגדול קופץ מהשולחן ורץ לשירותים. אחרי עשר דקות חזר, קצת חיוור. לא רצה לאכול את הקינוח. יותר מאוחר שאלתי איך הוא מרגיש. סיפר לי שכמה ימים קודם הם היו על יד איזה צומת בחברון וקיבלו פקודה לירות לפאניקה. כשגיא התחיל להשתעל בארוחה, פתאום הוא ראה מול העיניים את הילדים מחברון. הייתה לו בחילה, רץ לשירותים והקיא את הנשמה. אני כבר סופרת את הימים. הוא אוטוטו משתחרר ועוזב את חברון. השאלה היא אם חברון תעזוב אותו.
אני רוצה להוציא את הבן שלי מהשטחים, כמו ש"ארבע אימהות" הוציאו את הצבא מלבנון.
00:16

אני רוצה להוציא את הבן שלי מהשטחים, כמו ש"ארבע אימהות" הוציאו את הצבא מלבנון.

אני רוצה להוציא את הבן שלי מהשטחים, כמו ש"ארבע אימהות" הוציאו את הצבא מלבנון. בהתחלה אמרו להן - אתן לא מבינות כלום בביטחון. אבל בסוף כולם יבינו, כמו בסיפור של לבנון, שדווקא ההחזקה בשטחים היא פגיעה בביטחון. אני אמא לחייל שמשרת בשטחים. רוצה הוציא אותו משם. חבר מהעבודה אומר לי כל הזמן - "מה את מבינה. הצבא חייב להיות בשטחים. בלי זה אין בטחון". אני עונה לו שהשמירה על ההתנחלויות מעסיקה חצי צבא, והנוכחות של הצבא בכל חור בשטחים מעוררת עימותים עם הפלסטינים. מה יוצא? ההתנחלויות מפריעות לאימונים של הצבא וגורמות לבלגן בשטחים. וזה פוגע בביטחון של המדינה. לפני כמה ימים הוא הפתיע אותי - סיפר לי שכשהיה קצין, ב-2002, אמא שלו רצתה להצטרף ל"ארבע אימהות להוציא אותו מלבנון. הוא התנגד. אמר לה - "אל תעשי ממני צחוק מול החיילים שלי. וחוץ מזה, מה אימהות מבינות בביטחון?" אמא שלו נשארה בבית. "אחרי שנים, כעסתי על אמא. אמרתי לה שכן הייתה צריכה להצטרף ל"ארבע אימהות". רק אחרי שהשתחררתי הבנתי כמה היינו שטופי מוח. איזה בטחון היה ברצועת הבטחון? היינו כולה ברווזים במטווח של החיזבאללה שאלתי את עצמי האם הוא מבין מה שהוא אומר.
השטחים זה הצד האפל של הירח, הבן שלי אומר. אף אחד לא באמת רוצה לדעת מה הולך שם.
00:14

השטחים זה הצד האפל של הירח, הבן שלי אומר. אף אחד לא באמת רוצה לדעת מה הולך שם.

שמעתי ברדיו שערבים תקפו ממתנחלים בשטחים הבן שמשרת שם אמר לי שזה הפוך- המתנחלים הם שהתנפלו על חקלאים ערבים. במה שקשור לאלימות מתנחלים, אמא, התקשורת מטייחת את האמת. שמעתי בחדשות על ערבים שתקפו מתנחלים באיזה מקום בשטחים. הבן שלי משרת באזור, והגיע למקום עם היחידה שלו. הוא וסיפר לי שזה הפוך - מתנחלים נכנסו לשטח חקלאי פרטי של ערבים והתנפלו עליהם במהלך יום עבודה. כמו במקרים דומים, אמר לי, הפקודה הייתה לא להתערב. אחרי כמה ימים התפרסמו סרטונים מהאירוע. התקשורת שינתה גרסה ומסתבר שהבן שלי דייק. סיפרתי לבן על הטוויסט בעלילה- הוא לא היה מופתע. מה נראה לך, שיעזו בתקשורת לספר את האמת? אפילו המפקדים מפחדים מהמתנחלים. אני חושב שבמקרה הזה לא הייתה לעיתונאים ברירה בגלל הסרטונים. לרוב המקרים האלה אין תיעוד, כי המתנחלים מצליחים לחטוף את הנייד למי שמצלם ולפעמים גם מכסחים אותו במכות. השטחים זה הצד האפל של הירח, הבן שלי אומר. אף אחד לא באמת רוצה לדעת מה הולך שם.
בעלי אוכל את עצמו על כך שהבן עובר את אותו סיוט שהוא עבר בשירותו הצבאי.
00:15

בעלי אוכל את עצמו על כך שהבן עובר את אותו סיוט שהוא עבר בשירותו הצבאי.

לפני שלושים שנה בעלי שרת בשטחים. עכשו הבן משרת שם. אותם פיגועי ירי, אותם מתנחלים פנאטים ואותם חיילים שחוטפים משני הצדדים. חייבת להוציא את הבן שלי משם. אחרת גם הנכדים יעברו את הגיהינום הזה. בעלי שירת בשטחים בסוף שנות השמונים, בתקופת האינתפאדה הראשונה. הבן שלי משרת שם עכשו. אז היו הפגנות המוניות, זריקות אבנים, תליית דגלי פלסטין על עמודי חשמל. גדודים שלמים הוקפצו לשטחים, וניסו לדכא את ההתקוממות באלות, במעצרים, באטימת בתים. אחרי שנים הוא אמר לי- השלו אותנו שאפשר להחזיר את השקט באמצעות הכוח העדיף שלנו. ההפחדה והעונשים עבדו על רוב האוכלוסיה, אבל היו כאלה שמוטיבציה שלהם למרוד רק גברה. והמעטים האלה מררו לנו את החיים. לפני שנה הבן הבכור התגייס, ועכשו גם הוא בשטחים. לפעמים הוא חולק "חוויות" עם בעלי. היכולות של הצבא בתחום המודיעין השתפרו בהרבה, אבל זריקות האבנים עדין יומיומיות, ויש חשש מירי של חמושים בדרכים המפותלות ובריכוזי אוכלוסיה פלסטינית. גם הבן שלי אומר שאת רוב האוכלוסיה ניתן לדכא, אבל די במעטים כדי לסכן חיילים ולרתק לשטחים חצי מהצבא. בעלי אוכל את עצמו על כך שהבן עובר את אותו סיוט שהוא עבר בשירותו הצבאי.
אני ממפחדת שהבן שלי יהיה קורבן של נקמה על ההשפלות האלה.
00:15

אני ממפחדת שהבן שלי יהיה קורבן של נקמה על ההשפלות האלה.

הבן שומר במחסום. עוצרים מכוניות של פלסטינים לבידוק. לפעמים יוצא שעושים בלגן בסחורה שנמצאת ברכב, לפעמים מעמידים אנשים בגשם עד שמסיימים לבדוק. אני ממפחדת שהבן שלי יהיה קורבן של נקמה על ההשפלות האלה. הבן שמר באיזה מחסום בשטחים. הפקודות היו לעצור כל רכב ולבדוק. סיפר לי שפעם עצרו בערב מכונית עם זוג בני ארבעים בערך. הוציאו אותם כדי לבדוק את הרכב. שניהם היו לבושים חגיגי, אמרו שנוסעים לחתונה. באמצע הבידוק התחיל גשם, והיא ביקשה להיכנס לאוטו. אמרנו לה שתחכה עד שנסיים. התסרוקת שלה נרטבה, האיפור נזל והיא התחילה לבכות. בעלה עמד על ידה, לא ידע מה לעשות עם עצמו. אחרי שהם נכנסו לרכב ונסעו נזכרתי איך את מתארגנת לחתונה, אמר לי. מספרה, איפור. כמה חשוב לך להיראות טוב. אני ממש לא מבינה- המפקדים והממשלה לא מבינים כמה ההשפלות האלה גורמות לאוכלוסייה בשטחים לשנוא אותנו? כמה הן עושות מוטיבציה לנקמה אצל הילדים של זוג כזה? הם לא מבינים שהקורבנות של הנקמה הזאת יהיו הבנים שלנו?
אני מכבסת לו את המדים וממש מריחה את ריח הלחץ, את הזיעה של החרדות.
00:14

אני מכבסת לו את המדים וממש מריחה את ריח הלחץ, את הזיעה של החרדות.

כבר כמה חודשים הבן בשטחים. הוא לא מספר לנו הרבה, לא רוצה להדאיג. אבל ממני קשה להסתיר- אני מכבסת לו את המדים וממש מריחה את ריח הלחץ, את הזיעה של החרדות. הבן שלי אומר שהחודשים האחרונים בשטחים היו הכי קשים בשירות שלו. אי אפשר לדעת על מי לסמוך, ואי אפשר לדעת ממי תחטוף. היחידה שלו מאבטחת את התנועה באיזור שכם. בכבישים שעוברים בתוך כפרים ערביים יש זריקות אבנים על רכבים של מתנחלים. החיילים מגיעים, לפעמים בעצמם גם חוטפים אבנים. הם מרחיקים מהכביש את מיידי האבנים בצעקות, ואם לא הולך- עם רימון הלם. לפעמים רודפים אחריהם לתוך הסמטאות, ואם מצליחים לתפוס- עוצרים אותם. לפני כמה ימים הגיעו ממתנחלים עם נשק ואלות לצומת שעובר בתוך כפר. החליטו לנקום על זריקת האבנים. שברו שולחנות של בית קפה, זרקו אבנים על רכבים פלסטיניים. היחידה קיבלה פקודה להרחיק אותם. הם תקפו את המפקד של הבן שלי ושני חברים שלו. הם בקושי הגנו על עצמם, כי במתנחלים אסור לגעת, גם כשהם תוקפים חיילים. יומיים אחרי שסיפר לי, שמעתי בחדשות שאחד מהתוקפים נעצר. לא תולה בזה הרבה תקוות- ישחררו אותו בקרוב בלי שום עונש משמעותי. הבן שלי והחברים שלו מרגישים מופקרים.
אני מרגישה מושפלת בשביל הבן שלי. שלחתי אותו לצבא להגן על המדינה, לא להיות גיבור על ילדים בני 12
00:16

אני מרגישה מושפלת בשביל הבן שלי. שלחתי אותו לצבא להגן על המדינה, לא להיות גיבור על ילדים בני 12

הבן קיבל פקודה לקחת עציר מהשטחים לבית חולים בירושלים בחדר המיון כולם הסתכלו עליהם - חייל חמוש גורר ילד בן 12 עם פלנלית על העיניים וידיים אזוקות. סיפר לי שבחיים לא הרגיש כל כך מושפל. כשחיילים בשטחים תופסים מיידה אבנים, עוצרים אותם. אחד העצורים הקיא כל הזמן. המפקד אמר לבן שלי שצריך לפנות אותו לבית חולים בירושלים. הבן נסע איתו ונכנסו למיון. היה שם עמוס. כולם הסתכלו עליהם - הבן שלי עם מדים ונשק, גורר ילד בן 12, חלש מרוב הקאות. היתה לו פלנלית על העיניים ואזיקים על הידיים. כשראיתי איך מסתכלים עלי, הבן אמר לי, פתאום הרגשתי כאילו חזרתי למקום שפוי. תביני, בשטחים אפשר לעשות לילד בן 12 הכל. שם זה גם נראה סביר, כי ככה. לא שואלים יותר מדי. פתאום בתוך בית חולים אני מבין שזה בסך הכל ילד. לקשור לו את העיניים והידיים זה הזוי. שאני לא רוצה לעשות את העבודה המסריחה הזאת. אני מרגישה מושפלת בשביל הבן שלי. שלחתי אותו לצבא להגן על המדינה, לא להיות גיבור על ילדים בני 12.
רק אם תגיעו תבינו - אמר לנו הבן כששירת בחברון
00:16

רק אם תגיעו תבינו - אמר לנו הבן כששירת בחברון

במשך חודשיים המשימה של הבן שלי הייתה לפקח על הכניסות למערת המכפלה. יש כניסה ליהודים וכניסה למוסלמים. מהקסבה יש שער שמוביל למערה, לאזור התפילה של המוסלמים. לחיצת כפתור מסובבת את השער. מין קרוסלה כזאת. אם מפסיקים ללחוץ על הכפתור בזמן שמישהו בפנים - זה עוצר ונתקע לו בפרצוף. הבן שלי ראה שלפעמים חיילים עשו את זה. למה? להוציא עצבים, משעמום. הפלסטינים לרוב לא הגיבו. מה יעשו? אבל אני בטוח שזה גרם להם עוד יותר לשנוא אותנו. לפעמים יש במערה ימים שלמים של הפרדה. בחלק מהחגים היהודיים המוסלמים לא נכנסים בכלל, ובחלק מהחגים המוסלמיים היהודים לא נכנסים. אבל זה לא עובר חלק- יצא פעם יום ירושלים בחג מוסלמי, והיהודים רצו לעשות תפילה חגיגית במערה. לא נתנו להם, ואז הם התפללו בחוץ. הבן סיפר שהם צעקו שזה בושה והסתכלו על החיילים כאילו הם אשמים. הבן אמר לי- כמה שתנסה, לא תרצה את המתנחלים. כמה שלא תגביל את הערבים כדי שלמתנחלים יהיה יותר נוח- זה לא יספיק להם. ואז, כשהערבים עשו בלגן, הם האשימו אותנו, אמרו שאנחנו לא מספיק קשוחים איתם.

תנועת האימהות התארגנה ב 2020 כדי להיאבק בתופעת האלימות. אנו פועלות לחשיפת היקף התופעה והפרקטיקות הנלוות לה, ולצמצום הפגיעה האלימה והשיטתית בזכויות האדם. אנחנו כאן מתוך מחויבות עמוקה לעתידם של כל הילדים. לעתידו של המקום שאנו חיים בו. לדמותה של החברה שלנו.  זוהי עמדה של אחריות עמוקה המסרבת להיכנע לפחד ולכוחנות.

אימהות נגד אלימות היא תנועת נשים מתנדבות הפועלות הודות להתגייסותכן ותמיכתכן
תמיכה באימהות נגד אלימות
  • Instagram
  • Whatsapp
  • Facebook
  • Twitter

כל עוד אנחנו האימהות נתנגד לאלימות, למאבק שלנו יש סיכוי. ההצלחה לא מגיעה מבריונים או מגברים קשוחים- היא מגיעה כאשר השלטון מזהה את נקודת התורפה שלו; נשים חזקות, נשים אמיצות, נשים אמיתיות, אימהות שלא מפחדות מהמשטר.
הגירוש של למעלה מ1000 נשים וילדים מהמקום שהוא ביתם, מהמקום שבו רובם נולדו, מהמקום שבו הם מקיימים חיי קהילה, חברה ותרבות הוא פשע והוא מנוגד לחוק ולמשפט הבינלאומי מחד, ומאידך הגירוש מבוצע תחת מעטה ושמיכה ששמה "שטח צבאי סגור". אין בא ואין יוצא, אזור שלם נתון במצור תחת אלימות ודיכוי מתנחלים. אימהות בשביל אימהות - משלחות סיוע לילדי ונשות מסאפר יטא, דרום הר חברון.

זה קורה בשמנו. 
אנחנו שולחות את הילדים שלנו לבצע משימות שנכפות עליהם שהכתם המוסרי והצלקות הנפשיות שלהם ילווה אותם כל ימי חייהם.

עכשיו, זה הזמן להגן גם עליהם ולהוציא אותם מהשטחים הכבושים.

'סרט צהוב' (Yellow Ribbon) הוא קריאה לשובם של הבנים הביתה,  כדי לקדם חזון חדש והתחייבות לאי אלימות פוליטית, צבאית ומשטרתית.

כדי לעודד אנשים להצטרף למאבק נגד אלימות, קושרות סרטים במרחב הציבור להגברת המודעות ויצירת סולידריות רחבה נגד אלימות.

 

"הכלים של האדון לעולם לא יפרקו את בית האדון".  כוונתו של הציטוט האולטימטיבי הזה הוא: אם אתן רק דואגות לאינטרסים שלכן, ולא מצליחות לראות שאתן בעצמכן משתמשות בכלי האדון- אז לפעולה שלכן אין תכלית. 
אודרי לורד (1934 - 1992) 
 

מעגל משלנו, לדיונים, למידה, העשרה ופיתוח רעיונות - ZOOM ימי שני  20:30 

 

חוגי בית הם חוויה רגשית, אישית מעשירה ומפעילה- "אימהות מארחות אימהות" באווירה ביתית הזדמנות ייחודית להיכרות, לשיחה ודיונים אינטימיים בפתיחות בתוכן ובנושאים בהם האישי הופך לסיפור של כולנו.  

 

להעלות את המודעות למציאות  בשטחים הכבושים. אימהות יוצאות לסיורים של שוברים שתיקה בחברון ובדרום הר חברון ולביקורים מודרכים בעופר - בית משפט צבאי גם לקטינים, של הורים נגד מעצרי ילדים  

המעגל עם חמוטל

  • זה בידינו לדמיין עתיד טוב יותר של שותפות, שוויון ושלום, ולהתחיל לעשות תקווה
    זה בידינו לדמיין עתיד טוב יותר של שותפות, שוויון ושלום, ולהתחיל לעשות תקווה
    יום א׳, 05 במאי
    זה בידינו לדמיין עתיד טוב יותר של שותפות, שוויון ושלום, ולהתחיל לעשות תקווה
    05 במאי 2024, 21:00 – 22:30
    ZOOM
    תקווה עושים. אף אחד לא יביא לנו אותה. ״אני מוכן לסלוח על העבר, אני מוכן לסלוח על ההווה, אבל לא אוכל לסלוח לעצמי אם לא אביא עתיד טוב יותר.״ דווקא עכשיו, בשפל הנמוך ביותר, זה בידינו לדמיין עתיד טוב יותר של שותפות, שוויון ושלום, ולהתחיל לעשות תקווה.
  • למה לנשום - בין ייאוש לתקווה פוליטית
    למה לנשום - בין ייאוש לתקווה פוליטית
    יום ב׳, 06 במאי
    למה לנשום - בין ייאוש לתקווה פוליטית
    06 במאי 2024, 20:30 – 22:00
    ZOOM
    פרופ' אוריאל אבולוף חוקר את הפוליטיקה של פחד, אושר ותקווה לכל אדם שקם בבוקר יש תקווה. אבל תקווה לא אומרת שנרצה את הטוב, גם להיטלר היתה תקווה, וגם למחבלי הנוח'בה אז מהי תקווה, איך היא קשורה לייאוש, ולמה פוליטיקאים כל כך מפחדים ממנה.
  • משמרת לילה | כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים
    משמרת לילה | כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים
    יום א׳, 12 במאי
    משמרת לילה | כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים
    12 במאי 2024, 22:00 – 13 במאי 2024, 6:00
    ZOOM
    עולות למשמרת לילה וירטואלית : להיות שם, לראות את החיילים במציאות הצבאית אותה הילדים שלנו חווים ושותקים
  • המשוררת דליה רביקוביץ הגדירה את השואה כרימון יד שהתפוצץ, וכל אחד מאתנו נושא רסיס ממנה
    המשוררת דליה רביקוביץ הגדירה את השואה כרימון יד שהתפוצץ, וכל אחד מאתנו נושא רסיס ממנה
    יום ב׳, 27 במאי
    המשוררת דליה רביקוביץ הגדירה את השואה כרימון יד שהתפוצץ, וכל אחד מאתנו נושא רסיס ממנה
    27 במאי 2024, 20:30 – 22:00
    ZOOM
    שואה היא ביטוי תנ"כי שפירושו כוח טבע שנופל עליך בלי שיכולת להתכונן לבואו. מקומות העולים באש ונמחקים פיזית, הגנה ..וגבול שנחשבו בטוחים קורסים והביטוי "גבולות אושוויץ" שטבע אבא אבן במלחמת ששת הימים שב ועולה. פרופ' דינה פורת היא ההיסטוריונית הראשית של יד ושם.

אימהות נגד אלימות - בלוג 

1/78

"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל."  מתוך נאומו האחרון של יצחק רבין בעצרת השלום בה נרצח, 4 בנובמבר 1995

אנחנו פועלות מתוך כבוד למוסדות השלטון. עומדות באפודים זוהרים לצד ילדינו ולצד חברותינו: נשים שנפגעו מינית, נשים מוכות. כולנו יחד מסרבות להכיר באלימות ככלי עבודה. אנחנו כאן כדי להניע את המשטרה לבצע את תפקידה בהתאם לחוק ולא בהתאם לאינטרסים פוליטיים ולחצים מיניסטריאליים.

 

אם לא עכשיו אימתי? אנחנו צועקות ללא אלימות- די לאלימות!

 

המוטו שלנו: כל אמא עושה מה שמתאים לה.

ניוז לטר אימהות נגד אלימות.jpg

קבלי עדכונים שוטפים

הראשונה לקבל פרסומים והזמנות למעגל עם חמוטל, סיורים אירועים ודיווחים על פעילות האימהות בארץ ובעולם

Thanks for submitting!

bottom of page