שעות ספורות לפני החלתו של החוק האנטי דמוקרטי יצאתי בחשש לכיוון תל אביב. למודת חמישה עשר שבועות של מחאה עיקשת, למדתי לצפות ללא צפוי בגחמות המשטרה. ואתמול במיוחד בעקבות קריאתו של אוחנה ליד קשה במפגינים.
יומן מהפיכה / עדי ארגוב
חשש, ובו בזמן בלב מתרונן על יותר מאלף נקודות מחאה במרחק ק''מ אחד מהבית. טעות של נתניהו, כי ההגבלה יצרה התעוררות של רבים שנוח להם יותר להפגין ליד הבית. נעצבתי מתגובתה הקשה של מישהי יקרה לי לאחד מהפוסטים שלי. וכך שמחה, חוששת ועצובה התקדמתי להבימה.
ראיתי יס''מניקים שאני מזהה מירושלים, ומכירה אפילו כבר כמה שמות. כמו עבד נערני היס''מניק האלים. גם הסוסים גויסו מירושלים. המכתזית מוכנה גם היא. אני במתח.
יצאנו לדרך המון אנשים.
כאמהות בצהוב, אנחנו חותרות להיות בקו הקדמי, זה הבא במגע עם השוטרים, ומנסות ליצור חיץ מווסת. מזכירות זו לזו שאם מתחילה אלימות קשה אנחנו פונות הצידה ולא יוצרות קשר עם השוטרים.
והנה זה מתחיל-
היס''מניקים שלובי זרועות עם שוטרים יוצרים חסימה.
בן המפקד קורא לנו ללכת לאחור ולשמור מרחק. מצייתת. הוא מודה לי ואני נותנת מקום לתקווה שהפעם זה יהיה אחרת. אני מודה לו.
המפגינים משנים כיוון ושוב חסימה. ושוב משנים כיוון. כך במשך שלוש שעות.
באחת החסימות באלנבי, היס''מניקים פרצו בינותינו. לא הספקתי לזוז לאחור, רונית ואני נפלנו. לשתינו מכות כחולות. השוטר שהעיף את רונית התנצל. היס''מניק לירן שדחף אותי בכוח ממש לא. מפגינה צעירה הקימה אותי מהרצפה. שאלה אם אני בסדר. ''כן יקרה אני בסדר''. אבל בא לי לצרוח שהמדינה שלי מתפרקת.
המשכנו.
אנשים במרפסות הריעו לנו וצילמו.
המשטרה חתרה לפצל אותנו לקבוצות קטנות, לאיים, להרתיע.
על מנחם בגין מכונית האיצה ופגעה במכוון במפגינות. המשטרה לא עצרה את הנהג. מפגינים רצו אחרי הרכב והנהג נעצר למחרת. אנחנו המשכנו לרחוב הרכבת שם פגשנו את השילוב המקודש של פרשים, יס''מניקים ושוטרים.
המפגינים עמדו וקראו: ''הוא העבריין''. ואז הפרשים פרצו ביננו. אפרת שלנו נמעכה, סוס דרך על רגלה, מפגין אחר נפל ונרמס על ידי סוס, שוטר הצליף באחרים עם המושכות שבידיו. מתוך אינסטינקט ניסיתי לשמור על אנשים שלא יתקרבו לסוסים. הייתי מבוהלת מאוד.
מפגין שכב על הרצפה. לימור טיפלה בו ושמרה שיהיה לו אויר. זה נראה לא טוב. בקשתי מהיס''מניקית הבלונדינית שלובת הזרועות שתזעיק אמבולנס. חובשת מבין המפגינים ביקשה שיזעיקו אמבולנס. והשוטרים במבט חתום. קציני המשטרה עמדו מאחוריהם. הוא שכב לרגליהם סמוך לקצות הנעליים. מישהו צעק: ''צריך אמבולנס!'' לימור ליטפה אותו. החובשת בדקה אותו ומפגין הזעיק אמבולנס.
היס''מניקית הבלונדינית המשיכה לעמוד עם פנים חתומות.
ועבד ציחקק.
חזרנו חזרה לרחוב הרכבת. חסימה. פנינו ליצחק שדה. חסימה. פיצלו אותנו. אני בתוך קבוצה של כמאתיים איש ברחוב הרכבת, לכודה בין שתי שורות יס''מניקים, שוטרים וקציני משטרה שעומדים מאחור.
עוברת כשעה.
לאפרת כואב מאוד ואני דואגת לה, גם תמי איתנו.
נאוה וקטי שואלות אם להזעיק אמבולנס לאפרת. קטי עם קבוצה אחרת ונאוה דואגת לנו מהבית וצופה בשידור החי עם אור-לי.
נתאי שלי, רונה חברתי ויעל גיסתי דואגים גם הם.
זו הרגשה טובה שיש מישהו שם שיודע מה את עוברת ואיכפת לו.
אנשים ביקשו לצאת. בחורה שצריכה תרופות נדחתה שוב ושוב. היא בכתה וזה לא השפיע על השוטרים. מל היס''מניק צוחק על תמי. לירם מצלם אותנו הכלואים בנייד.
אלינוער חשה ברע ומבקשת לצאת, לירם ושון היס''מניקים דוחים אותה. היא על הרצפה בוכה. מפגינה אחרת מחבקת אותה. ביאוש אני מתחננת בפני השוטרים שיתנו לה לצאת והם מתעלמים.
קיבלנו עדכון בווטסאפ שיש בלגן ביצחק שדה- פצועים מרמיסת סוסים ואלימות קשה. הלב התכווץ, לו רק יכולתי להתפצל.
