החוק שיפטור סופית מגיוס את הגברים החרדים מעורר זעם בקרב אימהות לחיילים בהווה ולמתגייסים העתידיים. גורמים המעוניינים לסכל את החוק מנסים לאגד אימהות אלה לקבוצת לחץ. מטרתם המוצהרת היא למנוע ירידה במוטיבציה לגיוס.
ומהי המטרה הסמויה? לשמר את הצבא במתכונתו הקיימת, כדי להמשיך את שעבודם של הילדים שלנו לאבטחת ההתנחלויות.
אנו, אימהות נגד אלימות, רואות בשיח זה הסחת דעת מהגורם העיקרי לשחיקת הצבא ולפגיעה הפיזית והנפשית ברבים מהחיילים והחיילות המשרתים בשטחים הכבושים. שוויון בנטל או נטל השוויון? אנחנו, יכולות להוציא את הצבא מהפוליטיקה.
החרדים מבינים משהו שרבות חוששות לומר במפורש: החזקת השטחים הכבושים אינה שאלה של בטחון אלא עיקרון תיאולוגי-משיחי. זהו עיקר היהדות של ה"הציונות הדתית"- החזקת השטחים והתנחלויות היא המצווה השקולה כנגד כל התרי"ג. החרדים לא מוכנים לשלוח את בניהם להסתכן בעבור מה שהם מזהים, ובצדק, בשרות צבאי שאינו הכרחי לקיום המדינה, ובוודאי שאינם מוכנים להיות חלק בתפיסות עולם של הדת החדשה לתפיסתם "יהודית- ציונית" שפורצות בשל ההתגרויות של "הציונות הדתית" במוסלמים בהר הבית.
לעומת זאת, מהו המכנה המשותף בין החרדים לבין תומכי ה"ציונות הדתית", כפי שניתן לראות בקואליציה הנוכחית? מחד, העמקת הכפייה הדתית בישראל בשאיפה להקמת מדינת הלכה, ומאידך- סחיטת דם ודמים מהציבור הליברלי, לשם מימוש השאיפות של שתי הקבוצות. הדבק המחבר את החרדים ל"ציונות הדתית", אם כן, הוא ההנחה שהציבור הליברלי, האחראי לקדמה הטכנולוגית והמדעית, לעוצמה הצבאית ולשגשוג הכלכלי -ימשיך להיות חמורו הכנוע של המשיח, ולא יתקומם. זהו גם ההסבר לתיאבון ללא מצרים לבזוז את הקופה הציבורית, ובתמורה לאפשר השתלטות יהודית-ציונית וסיפוח השטחים הכבושים באמצעות משרד הביטחון.
לצבא יש בעיה חמורה- הוא אינו יכול להתפנות למשימותיו העיקריות- אימונים והגנה על גבולות ישראל מפני אויב. ומדוע? כי 80% מהכוח הצבאי מופנה למשימות אבטחת מתנחלים והתנחלויות: אבטחת הישובים עצמם, הדרכים המובילות אליהם ומאות המאחזים הלא חוקיים שכל ארחי פרחי מ"עוצמה יהודית" מחליט לקבוע כנחלתו, כביכול בזכות אבות. כך הם יוצרים חיכוך מתמיד עם האוכלוסייה הפלסטינית, תוך פגיעה ברכוש, בגוף ובנפש של המקומיים. הצבא נאלץ לעמוד מנגד- ולעיתים אף לשתף פעולה עם הטרור היהודי, כפי שתועד לא פעם.
אימהות רבות מגיבות בזעם לעסקה האפלה- פטור גורף לחרדים משירות צבאי תמורת חופן שקלים למתגייסים ולמסכנים את חייהם. הן מכנות זאת "סחר בדם הילדים שלנו". אך הן שוכחות שמזה 56 שנים משלמים הילדים שלנו בדמם ובשפיותם תמורת הגשמת השאיפות המשיחיות הקיצוניות של "הציונות הדתית". בנינו הורגים ונהרגים והדבר נחשב סביר. בנינו הם כוח אבטחה חינמי של תפילות במקומות מסוכנים כמו קבר יוסף בשכם, "תעשיה" שמונעת על ידי אינטרסים כלכליים של מנהלת המקום; בנינו מאבטחים את תהלוכות השנאה והאפרטהייד של מתנחלים כאילו זה היה משימה ביטחונית ולא הפרה בוטה של החוק על חשבון פעילות מבצעית, הנהגת המתנחלים פועלת ממניע אחד הסלמת העימות עם הפלסטינים והכפפת הפיקוד הצבאי; בנינו נאלצים בעל כורחם להיות שותפים בהגנה על המפעל היהודי – ציוני.
56 השנים של ניסיונות להכניע את הפלסטינים בשטחים הכבושים לא הביאו שקט- מחיר השליטה הולך וגובר, וכאמור משתק את הצבא.
האלימות הממוסדת המופעלת בשטחים כלפי התושבים הפלסטיניים חסרי הזכויות הוא המודל המשטרי הרצוי בעיני חברי הקואליציה הנוכחית, ואותו הם חותרים לייבא לתוך מדינת ישראל. הקואליציה חותרת לחולל הפיכה שתיטול מאזרחי ישראל את ההגנה המשפטית מפני עריצות השלטון. לא בכדי חיים מחוללי ההפיכה- רוטמן, סמוטריץ ובן גביר- בהתנחלויות. ההתעקשות של מחוללי ההפיכה להמשיך בה מזיקה ללכידות הצבא ופוגעת בכושר ההרתעה שלו, כפי שציין לאחרונה אגף המודיעין, כפי שהזהיר שר הביטחון וכפי שראינו לאחרונה באירועים ביטחוניים.
ממשלות ישראל מפרות בציניות מזה עשרות שנים את האמון שנותנות בהם אימהות, המאמינות שהן שולחות אל ילדיהן להגן על גבולות ובטחון המדינה. על בניהן מופעלות שיטות מניפולציה כדי שימשיכו לשרת את מפעל ההתנחלויות- ניסיונות למנוע מחיילים לספר להוריהם מה באמת מתרחש בשטחים, שימוש באחוות הלוחמים ובאחריות כלפי החברים כדי למנוע סירוב לעשות מעשים לא מוסריים וכדי ליצור קשר של שתיקה סביב מעשים שביקום המקביל, כלומר בתוך ישראל, הדעת אינה סובלת. הצבא בתפקידו הפוליטי כמשרת נאמן של המגזר הציוני הלאומני מאפשר למתנחלים להיות חלק ממערך הפיקוד והשליטה המניפולטיבי בחיילים- רכזי בטחון, מתנחלים בשכר ממונים על "ילדים" באבטחה אירוח חיילים בבתי מתנחלים והטפות לאומניות של רבנים קיצוניים ועד קללות, איומים ותקיפות כשהחיילים אינם עושים את רצון אדוני הארץ.
הריבונות הצבאית בשטחים הכבושים היא, אם כן, שורש הסכנה המאיימת על הבנים והבנות שלנו. תנועת "ארבע אימהות" הצליחה להוציא את הילדים שלנו מלבנון, דבר שנחשב בראשית פעילותה לפנטזיה. משימתנו קשה הרבה יותר, שכן ישראל והשטחים משולבים יחד כבר עשרות שנים ללא הפרד, וכוחם של תומכי הנצחת השליטה עצום. יש להם ציבור אוהד גדול וקצונה שגדלה במוסדות המקנים ערכים לאומניים-משיחיים. לרשותם גם זרם חינוכי המונה עשרות אלפי בני נוער, שיגויסו לטובת הנצחת השליטה בשטחים ללא כל הגבלה של משרד החינוך (בניגוד בוטה להגבלות המוטלות בזרם הממלכתי-כללי על פעילות פוליטית).
הכוח שלנו, האימהות, הוא הנשק המוסרי, ואיתו ננצח. כאימהות, אנחנו למודות תהליכים ממושכים, מאמץ מתמיד ויכולת להתגבר על שחיקה ועל עייפות. נעמיד אלפי אימהות לחיילים, ניאבק ככל שיידרש ברחובות וברשתות ובכיכרות, וכך נוציא את בנינו מהשטחים הכבושים, והצבא יפשוט את מדיו הפוליטיים ויחזור למלא את משימתו הלאומית שמירה על גבולות ובטחון המדינה.
זה קורה בשמנו.
אנחנו שולחות את הילדים שלנו לבצע משימות שנכפות עליהם שהכתם המוסרי והצלקות הנפשיות שלהם ילווה אותם כל ימי חייהם. הגיע הזמן להגן גם עליהם.