2:12 בלילה שבין שבת לראשון
בבית סוף סוף
לא מצליחה להירדם
אירועי הערב בבלפור לא מרפים.
הערב התחיל במעצר של סדי לאחר פרובוקציה של סמויים.
יומן מהפיכה / עדי ארגוב
המשיך בביביסט (מצטערת שקוראת לו כך, אבל מי שתוקף אותי וצוחק לא זכאי לשום תואר של כבוד) שתקף אותי תוך ששותפו פונה אלי בתנועות מגונות. לידי שוטר שעסוק בלתת דוח על זמבורה. כשאני צועקת הוא תקף אותי, השוטר נפנף אותי. עקבתי אחריהם, בהמשך הטרידו מינית מספר מפגינות ועל אף שנאוה מאמהות בצהוב ניסתה להזעיק שוטרים הם נפנפו גם אותה. מזכירה שאנחנו מתקרבים ליום המאבק באלימות נגד נשים. והנה, משטרת ישראל הפכה למשטרת הזמבורות עם סטייה מיוחדת לצוללות.
מאותו רגע, התחלתי לזעוק בקול גדול. מסוג הזעקות שבהן הקול נאלם. לא רציתי שעניין הפגיעה המינית יעבור להם בשקט. צעקתי מול כל מצלמה שלהם שתיעדה אותי, כי רציתי שיתעדו את הסיפור. פגשתי מבט אטום משוטרות, מיס''מניקים, מקצינים ואף ממר קובי יעקובי מפקד תחנת מוריה. לא עניין לו את קצה ה...אני פונה אל השוטרות- ''איפה את שוטרת? איפה את אחות אשה? איפה את?''
מבט אטום
הגב מופנה.
הערב המשיך בתקיפה ברוטלית על ידי שוטרים, כולל תרגיל הברך על הגוף, של רות, סבתא לארבעה שנפצעה ופונתה לטיפול רפואי בשערי צדק. סבתא בת ששים ושש היא בהחלט יעד משטרתי מוצלח. רות ביקשה לתעד ולברר מעצר אלים של בחורה. היא כבר היתה בדרכה הביתה. והשוטרים ומה יגידו? שהיא תקפה. כי בכל משטרת ירושלים אין אדם אחד שיקום וייקח אחריות.
מעצרים, עיכובים.
את ענתי שלנו ניסו לעצור. אפרת שתיעדה חטפה על זה קנס. ענתי מוקפת עדת גברים שוטרים, והיא בשלה בקול רם צועקת- ''אל תיגע בי! אל תיגע!'' ואנחנו מכל הכיוונים זועקות. איפה השוטרות? עמדו מאחורי והסתכלו. וכשקראתי להן הן פשוט הסתלקו. זה לא היה בדף הפקודות היומי שאין לתת לגברים לחפון אשה. ככלות הכל הפקודות כללו תקיפה בעוון זמבורה.
הרגשתי איך הדופק פועם ברקות מזעם.
זעם על עוולה ושוב התפכחות שהמשטרה היא בהחלט משטרע. שהשבר הוא כה גדול.
