פרשנות בהחלטה לתת לנתניהו את המנדט, הנשיא פירש באופן שגוי את החלטת העליון
כשבג"ץ החליט שלא להתערב בכהונת ראש ממשלה הנאשם בפלילים, רוב מובהק של חברי הכנסת תמכו ברה"מ - אולם כעת יש לריבלין שיקול דעת נרחב ומהותי. החלטתו להטיל את הרכבת הממשלה על הנאשם נתניהו בלתי סבירה באופן קיצוני
פרויקט תעוד: דנה טיילור
בהחלטתו, כמעט תחת מחאה, להעניק את המנדט להקמת ממשלה על חבר הכנסת בנימין נתניהו, הנשיא ראובן ריבלין מזכיר היבטים מוסריים וערכיים שעושים את ההחלטה ללא קלה. הוא לא מזכיר את השיקול המשפטי. בחינת הדין מעלה כי על חבר כנסת אחד לא היה אפשר להטיל את התפקיד, שמו - בנימין נתניהו. וזאת משום שהוא נאשם בעבירות חמורות שיש בהן קלון של לקיחת שוחד והפרת אמונים. לכאורה הקביעה הזאת מעלה תמיהה גדולה וסותרת את פסק הדין של בית המשפט העליון, שאפשר בסיבוב הקודם את כהונת ראש הממשלה חרף היותו נאשם בפלילים. אולם, בדיקה של פסק הדין מעלה שלא זה המצב, ואף להפך.
פסק הדין השאיר על כנה את הלכת דרעי פנחסי, שלפיה חייב ראש ממשלה לפטר שר המואשם בפלילים חמורים שיש עימם קלון, שכן החלטה אחרת היא בלתי סבירה בעליל. זאת ועוד, מה שנכון ביחס לכהונת שר שאינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם אישום בפלילים, נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בראש הממשלה.
ההצדקה להלכה זו נעוצה בהשלכות השליליות של כהונה ציבורית בנסיבות אלה על המאבק בשחיתות השלטונית, על טוהר המידות והיושרה הציבורית, על חובתם של אישי ציבור לשמש דוגמה ומופת לשירות הציבורי ולציבור בכללו, על אמון הציבור בשיקוליו הענייניים של השלטון. השלכות אלה עזות יותר וקשות יותר כאשר מדובר בראש הממשלה.
בפסק הדין האמור עמד בית המשפט מול מציאות שבה רוב משמעותי מבין חברי הכנסת - 72 - המליצו בפני נשיא המדינה להטיל את התפקיד על נתניהו. בנסיבות אלה סבר בית המשפט שלנשיא אין למעשה שיקול דעת. אולם בית המשפט הדגיש את ההבדל בין סמכות הנשיא בשלב האחרון להרכבת ממשלה, כאשר הכנסת אומרת את דברה, לבין השלבים הראשונים שבהם יש לנשיא המדינה שיקול דעת רחב ומהותי.
ריבלין העניק רישיון לראש הכנופיה ההתייעצויות בבית הנשיא חלחלו אל הדיון במשפט נתניהו בלי קשר לשאלת הביקורת השיפוטית על החלטות הנשיא, שהיא מוגבלת, הנשיא - כמו כל גורם שלטוני ואולי יותר מכל גורם שלטוני - חייב לפעול במסגרת הדין. לפי הדין, החלטה להפקיד את הרכבת הממשלה בידי נתניהו היא בלתי סבירה באורח קיצוני, ולכן מחוץ לתחום.
חוק יסוד הממשלה, שהנשיא בהיותו חבר כנסת היה שותף בחקיקתו, מאפשר לראש ממשלה נאשם, ואף מורשע, לכהן עד פסק דין סופי. אך זאת במישור הכשירות, ולא במישור שיקול הדעת. כמו שנקבע בנוגע לשרים ולסגני שרים, כך גם לענייננו, מדובר בשני מישורים שונים. לא כל מה שעובר את הסף הנמוך יחסית של הכשירות יכול שיעבור את הנדבך הנוסף של שיקול הדעת.
במקרה הזה, מדובר בשיקול דעתו הרחב של הנשיא, והוא חייב להיות מופעל בסבירות ולהימנע מתוצאה מופרכת. מה גם שנתניהו לא זכה בתמיכת רוב חברי הכנסת, וגם לשיטת הנשיא סיכוייו להקים ממשלה קטנים. לא היה כאן אפילו מצב של התנגשות בין שני עקרונות או שני כללים. העברת הכדור (או תפוח האדמה הלוהט) לכנסת איננה לעניין - הכנסת עוסקת בכשירות ולא בשיקול דעת. זהו גם פתרון מפוקפק, שכן ניסיון של הכנסת לשנות את חוק היסוד בנסיבות הקיימות ייתקל בביקורת קשה ועלול לסבול מהיעדר לגיטימציה ציבורית.
בית המשפט נמנע בזמנו מהתערבות משום שלא מצא "וו" להיאחז בו, כלומר לא מצא גורם שלטוני שהפעיל אז שיקול דעת מנהלי. בית המשפט סבר שאין זה ראוי מבחינתו להתערב בשיקול דעתם, שהוא פוליטי במובהק, של חברי הכנסת שהמליצו על נתניהו. שונה לעניין זה הנשיא שאינו פועל כגורם פוליטי, וריבלין המחיש זאת כשדחה על הסף הצעה לפעול לטובת מועמד מסוים (לפיד-בנט). שיקול הדעת שלו הוא ממלכתי, ומכוח עובדה זו הוא חייב להיות ענייני לעילא ולעילא ומכבד את הדין באורח מופתי.
למרבה הצער, הנשיא ריבלין כשל בכך. מצבים קשים עלולים להיווצר כאשר יש פער בין גישה ערכית-מוסרית לבין הדין. כאן אין פער כזה. נתניהו עושה כל מאמץ כדי להוכיח שאין הוא מסוגל לכהן כראש ממשלה שטובת הציבור לנגד עיניו. ההתקפה הפרועה וההזויה שבה "כיבד" אתמול את מערכת אכיפת החוק היא ביטוי לכך. מצג השווא שלו בבית המשפט בנוגע לנכונותו לכבד הסדר ניגוד עניינים (בזכותו, במידה רבה, נמנע בג"ץ מהתערבות), סירובו המתמשך לחתום על הסדר כזה, פעולתו בניגוד להסדר שעיצב היועץ המשפטי לממשלה, הכשלת המינוי של שר משפטים ושורה ארוכה של מינויים נוספים הם ביטויים נוספים.
קשה לתאר ביזיון גדול מכישלון המערכות השלטוניות שלנו לחלץ את המדינה מציפורניו החדות של הנאשם בפלילים. בראש ובראשונה כישלונה של המערכת הפוליטית, ובראשה הליכוד ובעלי בריתו הפוליטית של נתניהו, ששיקולים ערכיים וחוקיים הם כחרס הנשבר מבחינתם, ואחריהם גנץ שבגד במצביעיו ובנט ותאוות השלטון שהעבירה אותו על דעתו. בהמשך כשל בית המשפט, ועתה הכזיב נשיא המדינה. זו היתה יכולה להיות שעתו היפה ביותר.
