בעולם מקביל
בעולם מקביל אין כיבוש. יש רק את הצבא המוסרי בעולם שמגן על העם הנבחר. לא משהו שצריך לדבר עליו, בטח לא בחדשות. בעולם מקביל מותר לגרוס ומותר לגרוס שזה בסדר לגרוס, כי מי היא חושבת שהיא??
בעולם מקביל יש מעשים אבל אין השלכות. מותר לחמוד ומותר לאנוס ומותר לדכא ומותר לגנוב, נשיא המדינה יושב במכונית המילוט כך שיהיה בסדר. בעולם מקביל נבחרי הציבור לא חייבים דין וחשבון למשלמי המשכורות שלהם. הם מורמים מעם מנותקים מהמציאות וטוב להם ככה.
ששש.... מתעלמים, אתם מתבקשים לא להפריע.
הבעיה היא שעולם מקביל הוא אשליה, בועה שתתפוצץ. בקרוב יותר או בקרוב פחות העולם האמיתי ידרוש את מקומו חזרה והעולם המקבילי יעלם כלא היה.
גם מי שלא רוצה לדעת ידע, גם מי שלא רוצה לשלם ישלם.
#
בעולם האמיתי, צה״ל הוא ארגון פשע שמספק פרוטקשן לאידיאולוגיה משיחית ומרושעת. מסייע למתעללים בחסרי ישע בזמן שמפקדיו הגבוהים מתעלמים או מארגנים עוד כסף. שר הביטחון והרמטכ״ל כולם לא יודעים שזה קורה, הם עדיין בעולם מקביל. בעולם האמיתי מדובר בארגון עשיר ומושחת שמשרת חברה עשירה ומושחתת. צה״ל, כמו הפוליטיקה שלנו ונבחרת הכדורגל שלנו ומערכת הבריאות שלנו ומערכת המשפט שלנו וכמובן התקשורת שלנו, הוא בסך הכל מראה למי שאנחנו בעולם האמיתי. לכן אנחנו כל כך מתעקשים לחיות בעולם המקביל.
אבל בעולם האמיתי הכל ייחשף המסמכים הגרוסים יתחברו ויספרו את האמת שתמיד הייתה שם. בעולם האמיתי הם יתביישו לצאת מהבית, לכן הם מעדיפים את העולם המקביל. בעולם האמיתי כל העולם רואה מדינת אפרטהייד שמאבדת לגיטימיות.
בעולם האמיתי, מגישים חשבון בסוף כל ארוחה, גם אם חשבתם שזה חינם, כולנו נצטרך לשלם. כתב >>אדם בני
אז מה קרה לפני? אני מעוניינת לחדד. (התמונות אינן כרונולוגיות כי צולמו בשני גופים).
בתמונה שקיבלה תהודה יש חייל שמניח את הרגל על עצור. קוראים לו מוחמד ח’טיב, והוא אקטיביסט מבילעין שפעיל סביב עונת המסיקים. יחד איתו עצורים גיל ודייויד. כל העצורים - הם אקטיביסטים.
תושבים ופעילים התאספו בשעות הבוקר במיקום של הפגנות השישי הקבועות בסלפית. הפגנות שעוברות לרוב ללא כל תגובה אלימה. זה לא הסגנון במקום. מדובר במבנה בקרבת מטעי זיתים בוגרים. בגבול החלקה - השטח של המאחז חוות נוף אבי, שהוקם ללא היתר, בשטחים שישראל סיפחה בשנות ה70 לאריאל. השטחים הללו הופקעו גם מפלסטינים שמחזיקים בקושאנים עותמאניים - הוכחת בעלות על הקרקע.
חלקת מטע הזיתים שהפעילים הגיעו למסוק נושקת לחלקה עליה יושב המאחז. אגב- שטח חלקת המאחז עצום, אולם הוא הוקם בהטיה משמעותית לכיוון סלפית ומטע הזיתים. למה? כנראה, כחלק מדוקטרינת ההדיפה. וכך - שטח מטע הזיתים הפך למעין איזור מפורז. מזל שזיתים לא דורשים טיפול חודשי - אולם לראשונה אנו עדים לקושי להגיע אחת בשנה בתיאום עם המנהל על מנת למסוק את החלקה שבפאתי השטחים החקלאיים של העיירה סלפית.
לאחר המתנה של כשעה מול החיילים, שהציבו סס״ל על מקלות מטאטא (...) עם שלטי שטח צבאי סגור בעלייה לכיוון חלקת הזיתים, מספר פעילים החלו ללכת מסביב לסס״ל, כ30 מטר.
הם לא הפגינו שום אלימות, אבל היו נחושים להמשיך ללכת לכיוון הזיתים גם במחיר מעצר. קצין בדרגת סגן עצר את גיל ״אני הולך לזיתים. אם אתה רוצה לעצור אותי תעצור אותי״. תבחנו אתם את התמונות. אלים זה לא היה. אזיקון לכל יד. לאט. בהמשך נעצר דיוויד לאחר אזהרה מצד הקצין כי ייעצר אם ימשיך. היחס אל מחמד היה שונה כמובן. לרוע מזלו הוא נתקל בחייל צעיר, ולא בקצין שניתן לדבר אתו. החיילים איבדו את המזג, החל יידוי רימוני הלם.
הכח לבוש המדים היה מעורב. מג״ב בסדיר, כח של המנהל האזרחי, וכח שתופס קו- להערכתי חלקו מילואים וחלקו סדיר. היו שם כמה חיילים שנראו צעירים. המילואימניקים, בחלקם הגדול - היו מתונים. מפקד הכח שלהם, רב סרן - היה נעים/לא מתלהם/לא אלים/לא גברתן (וכן, יש לי שני חברים עצורים ע״י הפקודים שלו כרגע. לא צריכה שתסבירו לי את הדיסוננס). נראה בחור טוב. שימו לב להבעה הטרודה בזמן הריצה לעבר החייל שמניח את הרגל על מחמד. הרגל ירדה לאחר שהתקרב לחייל. אגב, קיים תיעוד וידאו לא שלי בו הרסן מסביר כי הגיע לשטח עם פקודה לאבטח את המסיק. מסתמן שכח המנהל בשטח החליט אחרת.
לא. אין לי הסבר למה שמו פלנלית על העיניים של מחמד (ועוד כשהוא לבוש בחולצה של הארגון שהוא פעיל בו. (לא חכם). אין לי הסבר למה יש לי תמונות של עיתונאים שזורקים כלפיהם רימונים (חייל ספציפי אחר). אין לי הסבר למה הקצין מטעם המנהל האזרחי אמר לתושבים שהם יכולים להיכנס למסוק בלי יהודים ותקשורת - ואז חזר בו. אין לי הסבר למה צה״ל בחר לייצר תמונות כאלו של יידוי עשרות פלוס רימוני הלם. אין לי הסבר למה הפינוי התרחש גם הוא בליווי רימוני הלם מקדימה מצדדים ומאחור. אין לי הסבר למה ואיך ילד בן 19 (עם עיניים אדומות מעצבים ומבטא ערבי) הרגיש בנח לדחוף ולצרוח עלינו להיכנס לרכב ע-כ-ש-י-ו או שהוא זורק רימון. או שהוא יורה. המפקד שלו במג״ב נאלץ להרגיע אותו.
מה שכן, הפערים בין החיילים, גם אלו מאותה יחידה - היו פוקחי עיניים. מדהים לראות ולהרגיש כיצד האג׳נדה והאישיות של כל אחד מהם גורמים להם להתנהל בצורה אחרת לחלוטין בשטח.
היה חייל שכמעט התנצל, הביט בעיניים והרגיש צורך להסביר למקומיים שבהתחלה רצו להכניס אותם, אבל עכשיו כבר אי אפשר. היה את זה המפוחד שיצא שעמד מול מחמד. מפוחד אבל עדין. ״אני שומר על הפנים שלא יפצע״ - ענה לפעילים לקראת השטחתו הראשונה לקרקע. אני חושבת שזה החייל הכורע ליד ובודק לשלומו בתמונת הברך.
היו את הבנות, שצילמו, והקשיבו למחמוד זווארה באנגלית רהוטה מסביר כי הצבא כובש את מוחם של החיילים. שראשם אינו חופשי, שיחשבו על זה. היה את זה עם הנעל, שכבר לפני כן תפס באגרסיביות את מחמד, בתחילת האירוע. כשכל החיילים האזינו למחמוד, הוא צחקק. כשחמוד שאל אותו- אתה לא החייל שפצע אותי קלות, הוא התרחק. והיה גם אותו, האניגמה, עם העיניים האדומות כמו עגבנייה, עם המבטא, שכל הווייתו הייתה אלימה בשעות האלו. אין תמונה שלו בפוסט הזה.
יתכן שאני טועה, אבל אני ראיתי בשטח מפקדים (מג״ב/מילואים ירוק) שהיו צריכים לעצור חיילים מהתנהלות בהמית. אלו שאני ראיתי גם עשו את זה. מוקדם מספיק או פחות. אולם העניין הוא, הבעיה העמוקה, היא ששורשי השנאה האלו, שנאה ופחד - הם לרוב בני לוויה, מגיעים לפחות עם חלק מהחיילים הללו מהבית. הם לוודא דווקא מושרשים בצה״ל, או לא רק - אבל הוא בהחלט מסתמן ככר פורה למניפסט אישי וחמוש במדים ואידאולוגיה אישית. ואולי בעצם אין זו הפתעה אלא שיחזור לשימוש הציני בצה"ל שעשה הנאשם במבצע שזכה לכינוי "קרנות המזבח" במסדרונות הקריה. ועל זה ראוי שצה"ל ייתן מחשבה.
