זמן קצר לפני שיצאנו לדרך הסתבר שאפרת מהאמהות נעצרה יחד עם רועי פלג. הם נעצרו מאה מטר אחרי שהתחילו לצעוד מחמד לירושלים עם דגמים של צוללות וטילים, בשביל עפר בצמוד לכביש ומעבר לשוליים. ראיתי את שידור הלייב של אפרת נקטע פתאום. מפחיד. כעבור שש שעות במעצר הם שוחררו.
הטור שלי / נורית שרת
בירושלים ירח מלא מעל מחסום רמב''ן ואנחנו צעדנו לכיכר ציון. שם אלפי אנשים מנסים למחות את זכר אירועי הכיכר הזאת לפני עשרים וחמש שנה. מוחים ומוחים.
אחרי שירת 'שיר לשלום' שהפך להמנון רבין, האלפים יצאו בצעדה על רחוב יפו. כרגיל כמויות עצומות של שוטרים, אבל המשטרה לא מתערבת. לא עצרה את הרכבת הקלה שנסעה בין המפגינים שדאגו בעצמם להזהיר אחד השני ולתת לרכבת לעבור. רק עמדו בצמתים ומנעו מאיתנו מעבר.
הגענו לכיכר פריז והמקום המה כרגיל. לפי מניין הצמידים היינו מעל 20,000 איש. בתקשורת ממשיכים להוריד את המספרים ביותר מחצי.
האוירה היתה נינוחה ואפילו הרגשתי שאני מתחילה להשתעמם. אבל בתשע וחצי המשטרה פתחה בכריזה על האיסור בשימוש באמצעי הרעשה והקהל התעורר. לכל כריזה שכזו הקהל פצח בקריאות בוז, שריקות ושירת: ''אתה לא תהיה מפכ''ל''. נצמדתי לשלישיית שוטרות שיצאו לציד וצילמתי אותן בוידיאו. הן דיברו עם שני בחורים והמשיכו הלאה. כשהן התרחקו נשמעה שריקת משרוקית. השוטרות הסתובבו מיד חזרה ואחת מהן נעמדה בצמוד לבחור שהיתה לו מטפחת כמסיכה. היא אמרה לו שהכל מצולם ומתועד. לא ראיתי שהיתה לאף אחת מהן מצלמה בגב ולמרות זאת היא ידעה למי לגשת. הבחור הכניס את ידו בזריזות מתחת למטפחת והוציא משם משהו. השוטרת לא ויתרה ודרשה ממנו לפתוח את היד ולקחה משם משרוקית פלסטיק ורודה. הבחור וחברו פרצו בצחוק והוא אמר לה: ''אל תקחי את זה אישית, כפרה עלייך, זה לא נגדך''. הן הלכו עם השלל והבחורים המשיכו לצחוק.
מישהי ארגנה פיזור של מאות נרות קטנים באזור הכיכר לזכר רבין. באמצע רחוב קינג' ג'ורג היו מסודרים על הכביש שורות של נרות והאנשים עמדו סביבם ושרו את 'שיר לשלום', הפעם זה ריגש אותי.
אחרי זה הפתעה שחוזרת על עצמה, יצאה תהלוכה מאגרון. הלכנו דרך גן העצמאות ונתקלנו במחסום של המשטרה והתהלוכה פנתה לתוך בית הקברות המוסלמי. הלכנו בחושך עד שפנינו שמאלה אל הגן כי שוטרים חסמו את המעבר לרחוב. הרגשתי שאני בא''ש לילה, פוסעת על סלעים בחושך ונזהרת מפרשים על סוסים. המשכנו ללכת בגן ונתקלנו בחסימות של המשטרה. במחסום אחד ראיתי בחורה נסערת מבקשת ללכת הביתה והשוטר מסרב לתת לה ללכת. הרגענו אותה והמשכנו במעלה הגן עד שהגענו לחסימה נוספת. כמה מפגינים הצליחו לפתוח את הגדר ולעבור עד שהשוטרים חסמו את הגדר שוב. כמויות גדולות של שוטרים עברו מעבר לחסימה, אבל כשאנחנו ביקשנו לעבור לא נתנו לנו. הלכנו כמה צעדים הצידה ומצאנו מעבר ושוב היינו קבוצת אמהות יחד.
למי שמחפש היגיון, אין.
חזרנו יחד לכיכר פריז. שם המשטרה התחילה לפזר את ההפגנה באיומי פתיחת הציר וחלוקת קנסות והכביש היה ריק. עמדנו על המדרכה כמו שהשוטרים ביקשו. ואז השוטרים רצו שנתפוגג. 'ההפגנה נגמרה יאללה הביתה'.
עמדתי לבד על המדרכה, ושוטרת בת עשרים פקדה עליי ללכת משם. אמרתי לה שאני לא מפריעה לאף אחד ואני לא מפגינה. 'את כן מפגינה'. 'אני לא, אני מחכה לאור ירוק'. 'אה את מחכה, טוב'. אמרה והלכה ואני חזרתי לחברותיי שעמדו בצד השני והיו עסוקות בהתכתבויות עם עדי, אחת האמהות שהיתה בחלק מהתהלוכה שהתפצל והגיע לרחוב יפו. עדי עדכנה על אלימות. אחד המפגינים נפצע בראש מבעיטה של סמוי אלים. מחוץ למכלאה ביביסטים קיללו את המפגינים. הצעתי לבקש עזרה מהמשטרה נענתה ב: ''כמה שאת נאיבית''.
חזרנו לכיוון רחוב יפו וקבוצות של מפגינים חלפו על פנינו ואמרו שכולם מתפזרים. קבוצה גדולה של מפגינים עלתה מרחוב יפו ופנתה לכיוון בלפור ואור לי ברלב ביניהם.
איש עם בנדנה כחולה ופנים מבשרות רע חלף על פנינו. עדי שלנו חזרה ללא פגע, אבל מלאת סיפורים לא נעימים מאלימות המשטרה.
בדרך הביתה שמענו שאור לי ברלב הותקפה על ידי ביביסטים בבלפור והשוטרים שהיו באיזור לא הגנו עליה. הבוקר ראיתי וידיאו של האנשים שקיללו והתקיפו את אור לי. האיש עם הבנדנה היה ביניהם.
ולמרות כל מה שראיתי אתמול ובחודשים האחרונים, עדיין קשה לי להאמין.