התחלנו בגשר השלום. המכוניות למטה באיילון צופרות לדגלים הוורודים המתנופפים ואנחנו יצאנו בצעידה. חשבתי שהולכים להבימה, אבל התהלוכה הלכה לכיוון ההפוך. ככה זה כשהולכים כמו מים. הלכנו לבית של אוחנה כששוטרים מעטים ניסו להשיג אותנו ובסוף נעמדו וחסמו את דלת הכניסה לבניין. אחרי כמה קריאות ושירה המשכנו הלאה לגשר יהודית, אבל משום מה המשטרה החליטה לחסום את המעבר וחזרנו לגשר השלום ומשם לקפלן ולהבימה.
הטור שלי / נורית שרת
שם סביב העץ מעגל נרות לציון יום השנה העשרים וחמש להרצחו של רבין. בצד השני של הכיכר ליד הבריכה, קבוצה של אנשים עם דגלים הכרתי. אלה ארמנים המוחים על מכירת כלי נשק ישראלים המשמשים להפצצת אזרחים ארמנים בנגורנו-קרבאך. הם שרו את ההמנון הארמני והתפזרו בכיכר.
התהלוכה יצאה לדרך לרוטשילד. הולכים ושרים בשדרה ובכביש, מלווים על ידי שוטרים במדים וסמויים. שוטר במדים הולך בראש ומצלם את ההולכים, ושוטרים מצלמים גם בטלפונים הניידים האישיים למרות שזה מנוגד לחוק.
מרוטשילד, לנחלת בנימין ומשם לדרך יפו. שם אופנוע עם מספר אזרחי ושני רוכבים נסע על הכביש בצמוד למדרכה וניסה לעקוף אותנו. ביקשתי ממנו לעצור ולא לפגוע בהולכים וצילמתי את לוחית הזיהוי. הוא עלה על המדרכה והמשיך לנסוע. ברחוב הרצל אותו אופנוע שוב היה לידי ושוב צילמתי אותו, הפעם הנהג צעק עליי. ''מה יש לך גברת?'' שאלתי אם הם שוטרים והוא ענה בחיוב. ''איך אני צריכה לדעת שאתם שוטרים? אתם רוכבים בתוך הקהל וכבר היו נסיונות דריסה.'' הוא נתן גז ונסע.
הלכנו בקצב, כשאנשים מצטרפים מהמרפסות. מין שגרה של תהלוכות פתלתלות ומשחקי חתול ועכבר עם השוטרים.
אתמול באתי בהחלטה שאני מתייחסת לשוטרים בהומור. אחרי שחזרתי כועסת מהיחס האלים של השוטרים מההפגנה בשבת שעברה, שיניתי את הגישה. הבנתי שההתנהגות שלהם פשוט מגוחכת.
נראה כמה זמן אצליח לשמור על זה.
אתמול הצלחתי, אבל זה לא היה קשה. אמנם היו הרבה שוטרים סביבנו, אבל לא היתה אלימות ולא היו מעצרים.
התהלוכה הגיעה בסופו של דבר לכיכר רבין ונעצרה באנדרטה. שם עמדנו לדקה דומייה ושרנו כמה שירים שקטים שלאחריהם כולם התפזרו הביתה.
המעברים לאבן גבירול דרומה ולרחוב בלוך היו חסומים. כל הנתיבים היו מלאים שוטרים וניידות.
המפגינים הביעו כבוד לרבין והשוטרים, שוטרים.
