ראש העין ליד העציץ פינת העשבים השוטים.
באנו להעיר את גנץ מהתרדמת, להשקות ולדשן את הגנציץ. להזכיר לו שבעוד 18 יום תחול התיישנות על פרשת הצוללות. באנו למשות אותו מהמצולות. ככה עם כלי הנשק המתוחכמים שלנו- מגפונים, זמבורות, צוללת ורודה, מחבתות, שלטים ודגלים. מתאמנים על הרחבת רפרטואר השירה עם קריצה לדורון ידיד והשתיה, שימוש באפקטים קוליים של חקירה עכשיו וצוללות.
יומן מהפיכה / עדי ארגוב
עוד זה מדבר וזה בא.
המשטרה עצרה את סדי ואת יעל. הפגינו בתחום הויכוח של איפה מותר. רק השבוע עצרו יותר מ 24 איש.
העמידה במקום לא מתאימה לי, אני מחפשת צעדה, יותר מתאים לי השילוב בין הליכה למחאה, ואוירת היחד ננצח.
יוצאים!
הפעם זו תהלוכה עם יעד- תחנת המשטרה לעודד את העצורים.
עם צוללת מתנפחת בראש הטור, מגפונים שלופים ועציצים על הראש.
ראש העין בתוך החשיכה והאורות המרצדים נראית כמו מקום יפה, המשטרה מלווה ולא מפריעה. עוד קצת מתח משתחרר. נאוה, דפנה, חמוטל וקטי פותחות חמל״ה לגיבוי, ככה בזרימה כזו, תמיד תהייה שם מישהי. ואני מתחילה לדווח, לצלם.
אפרת שלנו נכנסת מתחת לצוללת. הובלה והנהגה היא בדמה. ושוב חולפת בתוכי המחשבה בפעם המיליון- הלוואי שתיכנס לפוליטיקה. אנחנו זקוקים לנשים אמיצות, בעלות דעה ויושרה.
אפרת השנייה, על כסא הגלגלים דוהרת בראש הטור. וסביבנו חג בחור בכסא גלגלים שהתחפש לצוללת תיק 3000. מפטרל, מתגלגל. כמעט רוקד עם הכסא.
ענת יוצאת ליעד באוטו ובמגפון.
אביבית מצלמת.
אמהות.
בתחנת המשטרה מחכים לנו מפגינים נוספים וביביסטים.
מהחלון, חמושים ברמקולים ומערכת הגברה ושפע קללות ותנועות מגונות הם מנגנים מוזיקה שעיקרה- ביבי המלך. נדמה שכל ניגוני ההלכה שינו ורסיה לטובת ההוא.
אנחנו מנפחים את קולותינו ונוצותינו עוד קצת.
מבעד לחומה אפשר לראות את יעל חובב העצורה, בת 70, אזוקה ברגליה, ובידיה יושבת לבדה במכלאה שבחוץ מחכה לחקירה. סדי בחקירה.
אנחנו שרים להם. יעל מנפנפת חזרה ולרגע אנחנו רוקדות לצלילי בליל הקולות וההמולה שבחוץ.
מישהו מבשל קפה.
הביביסטים מתאגדים על המדרכה. בתוך הרעש לא מבחינה במילים, אבל הזעם שם וגם התנועות המגונות.
האוירה נפיצה.
המשטרה בטווח.
ביביסט חוצה את קו המשטרה, דוהר על אופניים חשמליות לעברינו. נלכד.
הזעם מתגבר בשני המחנות. מתקרבים. מאוד.
אני נכנסת לאוטומט- קליק קליק לתעד. להתקרב למקומות של התרחשות לדווח לקבוצת חמל״ה. להעלות תמונות לקבוצת תקשורת. ושוב חוזר חלילה. הריחוק מגן עלי היום כשהלב עוד מתאושש ממאורעות קודמים.
חוזרת לבדוק מה קורה עם יעל. היא עדיין אזוקה שם במכלאה. נעה באי שקט. הקפה על הרצפה לצידי מתבשל.
ולרגע זה הולם בי- זו סיפה של מלחמת אחים. לא תהייה סירנה שתתריע ותודיע להיכנס למרחב מוגן. היא קורית כאן בין חנות חשמל וקיוסק דאוןטאון ראש העין. ביום רביעי. היא גם לא תהייה עם גייסות גדולים צוללות ומטוסים. היא תהייה רוויה בשנאה, דם, אלימות. והיא למעשה כבר מתרחשת.
שני מחנות, שוטרים באמצע עם הגב לביביסטים, צופים בנו ואפס הידברות.
המפגינים מתחילים לשיר שירים שאולי יש בהם הסכמה. יד מושטת מוזיקלית שכזו- 'עם ישראל חי', 'כל העולם כולו'. הביביסטים בשלהם. המחווה נדחית. אם כי לרגע קצר היה היסוס, כאילו הופתעו שהמפגינים שרים את זה. אני שמחה על ההיסוס. אולי, אולי.
המפגינים עוברים ל'אוהבים אתכם'. זה כבר מתקבל בזעם מתחדש. נחווה כהתנשאות. ואולי היה כזה.
המפגינים מחליטים להתרחק וליצור מרחק סביר. הביביסטים אחריהם. ובראשם אחד עם כלב רועים גרמני. חובבת כלבים שכמוני מתעניינת. ובו בזמן תמונות שואה עולות בראש על השימוש האכזרי שנעשה בהם. בעליו של הכלב קולני במיוחד ופיו מפיק שנאה. הוא מדרבן את הכלב להיות חלק מהצגת התכלית. אבל זה חמוד שכמותו- מקשקש בזנב, רוצה לשחק.
סדי משתחרר ומתקבל בחיבוקים, במים, בכיבוד.
יעל עדיין במכלאה אזוקה.
היא צועדת בהילוך ניצחון אל החקירה, אנרכיסטית.
כל העייפות נוחתת עלי.
יושבת על המדרכה עם ענתי, אפרת לידינו נשענת על הג'יפ המשטרתי. השוטר קופץ. היא תעקם לו את הפנס.
23:00 המגפונים והתופים עוברים להשתקה. הרמקולים מהמרפסת מוחרשים. וללא מערכת ההגברה- קולם של המפגינים גובר.
אני פורשת.
בדרך הביתה מאזינה לשירים פוטנציאלים לחופה של בני הבכור. עומר. יקום אחר.
עוד צעד לקראת מלחמת האחים.
עוד נפילה לתוך מנגנון ההסתה.
גאה להשתייך לאלה שבוחרים בדרך לא אלימה.