הצ'יזבטים, גניבת התרנגולות, הסיפורים על דודו, "הוא לא ידע את שמה" רומנטיקת המוות וקידוש האדמה "טוב למות בעד ארצנו" נכחה בדמותו של הצבר הגיבור "חברים מספרים על ג'ימי" (1952).
ג'ימי הצבר הרומנטי, משורר ולוחם בן קיבוץ השפיע על בני נוער בשנות ה50 וה60 ותרם לעיצוב דמותו של הישראלי "תכול העיניים יפה הבלורית", הלוחמים לבניית המולדת העשויים ללא חת לוחמי האור בבני החושך הערבים הקמים עלינו להשמידנו.
נראטיב ההשמדה, הים, הקורבנות, המעטים מול רבים היכה שורשים בDNA הישראלי עד כי שכחנו שליהודיות יש DAN נוסף, זיכרון ההגירה, מארץ, מבית, שפה, רוח ושמש לארץ לא נודעת. בשבילנו העלייה בשבילם הנכאבה, בשבילנו התקומה מעפר ואפר, בשבילם חורבן עפר ואפר. המלחמה ההיא, ששת ימים של כיבוש (1967) היא התבוננות במהלכיה של מדינה הסופרת את קיצה לאחור. אתוס הגבורה, אובדן האנושיות, ותכליתה של הישראליות על מערומיה הערכיים מתכנסים לסרט "שיח לוחמים - הסלילים הגנוזים" (2015).
בהתחלה יצא ספר "שיח לוחמים – פרקי הקשבה והתבוננות" (1967) ספרות מחאה. כנגד "אלבומי הניצחון". כנגד שיכרון הגבהים שאחרי המלחמה. תחושת הצדק במלחמת הישרדות מצטרפת לחוסר השחר שבשליטה בעם אחר, מה שהיה אינטואיציה עמוקה כבר הכיל בתוכו את הנוסחה המדינית אליה הגיעו דור שלם יותר מאוחר, ובאיזה מחיר אנושי, ובאיזה בזבוז והתשה של משאבים נפשיים ופיזיים. מי יודע דרך הרוח, מי יודע דרך ההיסטוריה. ייחודו של הקובץ "פרקי הקשבה והתבוננות" שתבע התבוננות פנימית בתבוסה האנושית הכרוכה בכל מלחמה. גם בזו הצודקת.
ביוני 2006 חשף עיתון "הארץ" שעורכי "שיח לוחמים" ראיינו בין השאר גם שישה לוחמים שהיו תלמידי ישיבת "מרכז הרב" ששלושה מהם היו לימים ממקימי "גוש אמונים", משום רגשותיהם התורניים והמשיחיים בחרו העורכים להשמיט את הראיונות אתם כי הם לא התאימו לרוח הספר שהם רצו.
אם היו מפרסמים אז אזי לא היינו כהוזים במה שאנחנו חיים וחיות כבר 54 שנים.
אין בית בישראל שלא שותף למעשה הכיבוש, 54 השנים שעברו לא מחקו את זיכרונם של חיילים לשעבר ששירתו בשטחים, מכיבושם בשנות השישים ועד ימינו. בלי פילטרים, בלי מסכות ודרך עשרות עדויות, הסרט הדוקומנטרי "54 השנים הראשונות" מעמת אותנו עם ההיגיון של מה שנעשה בשטחים מעל חצי מאה. באמצעות פסיפס העדויות הזה נבנית תמונה ראשונה מסוגה של הכיבוש הישראלי וההיסטוריה שלו.
"מדינה השולטת על אוכלוסייה עוינת של מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב מזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית מזה, וברכישת קוויזלינגים, בוגדים ערבים, מזה". כתב פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ב 1968
בסרט ובסדרת "שומרי הסף" יובל דיסקין, שכיהן כראש השב"כ מ 2005 עד השנה שעברה, מגיב נחרצות: "אני מסכים עם כל מלה", ששת ראשי השב"כ לשעבר מודים בסרט כי הסיטואציה של הכיבוש גורמת נזקים אדירים גם לצד החזק במשוואה. "העתיד שחור", חורץ אברהם שלום באחת האמירות המטלטלות בסרט. "הוא גורם לשינוי באופי של האוכלוסייה. כי אתה מכניס את רוב הצעירים שלנו לצבא, והם רואים שם דבר והיפוכו: מצד אחד שזה רוצה להיות צבא עממי, ומצד שני צבא כיבוש אכזרי, שדומה לגרמנים במלחמת העולם השנייה"
אל בורות המים סרטו של מוטי קירשנבאום (1982) קטע מפורסם מהסרט הוא האמירה של עמוס עוז שמתח ביקורת על "ירושלים של זהב" בגלל 'היעדרם' של הערבים שישבו בירושלים המזרחית מן השיר ("כיכר השוק ריקה", "אין יורד אל ים המלח").
שמר הגיבה על כך בסרט: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו [...] ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".
כל החולמים וכל ההוזים התקבצו הנה והחלו לחלום. הם חלמו ארץ, הם חלמו עם, הם חלמו שפה. ישנם האוהבים את עצמם עד כדי כך, שהם בטוחים שהם החלום; ישנם המרחמים על עצמם עד כדי כך, שהם טוענים שהם החלום. ישנם המשקרים ואומרים שהשקר שלהם זה הוא; ישנם המכזבים ואומרים שהכזב שלהם הינו הוא. יש המתגעגעים אל עצמם ואומרים שהגעגועים אל עצמם הם געגועים אליו ושהגעגועים הם החלום. ישנם כאלה שהם תמונה ישנה על הקיר והם אומרים שהתמונה היא החלום. ויש רוחות רפאים הטוענים שהם הרוח שלו, ומתים הטוענים שהם גווייתו. יש בתי קברות הטוענים שבהם הוא קבור; יש כיווני אוויר הטוענים שהוא זורם בהם. יש הצולים זבח על האח המבוערת ואומרים שהוא האש" (מתוך "אל ארצך אל מולדתך", ע. קינן, 1981).
2021 /// 54 השנים הראשונות - מדריך מקוצר לכיבוש צבאי
זה לא סרט על כיבוש השטחים - אלא דווקא על אנשים. על האנשים שעושים כיבוש ועל האנשים שנאנקים תחתיו. בלי פילטרים, בלי מסכות ודרך עשרות עדויות לוחמים מאז מלחמת ששת הימים ועד ימינו אלה. הסרט פתוח לצפייה חופשית "כי אנחנו רוצים לנער קצת את השיח על ישראל\פלסטין ולתת זווית נוספת - אז בין אם אתם ימנים מושבעים או שמאלנים מבטן ולידה -לצפייה בסרט באורך מלא
2015 /// שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים
שבוע לאחר מלחמת ששת הימים, קבוצת קיבוצניקים צעירים (ביניהם העורך אברהם שפירא והסופר עמוס עוז) יצאה לשוחח עם החיילים ששבו משדה הקרב. השיחות המוקלטות נערכו לרב המכר “שיח לוחמים”, אך החלקים השנויים במחלוקת של השיחות צונזרו באותה העת על ידי הצבא.
הסרט חושף אותם לראשונה ומשרטט תמונה כנה ושוברת לב של חיילים שיצאו למלחמה במטרה להגן על חייהם וחזרו שבורים ומיואשים משדה הקרב.
בסרט שלפניכם נחשפות בפעם הראשונה הקלטות נדירות וחשובות אלה המובאות כעדויות מהדהדות וצולפות ממעמקי מלחמת 67 אל תוככי ההווה המורכב של ימינו. הקלטות המטילות צל כבד.
ישראל, גרמניה 2015 | 87 דקות | בימוי: מור לושי
"חשיבותו של הסרט מהשטחתו של הממד המיתי של מלחמת ששת הימים, ומהעצמתו של זיכרון אותה מלחמה, כאירוע שחזה ועיצב את עתידנו כאן...ככל שהסרט מתקדם, כך תוקף אותנו הפסיפס הזה בעוצמה רבה, יותר ויותר" אורי קליין. הארץ
"מאז 'שומרי הסף' לא היה פה סרט תיעודי כזה, שמסעיר לא רק את מבקרי הקולנוע, הודות לאיכותו האמנותית, אלא גם את הכתבים המדיניים-צבאיים ואת הפוליטיקאים, בשל תכניו הנפיצים" אבנר שביט. וואלה!
"אחד הסרטים המטלטלים, הרציניים והחשובים שנעשו כאן" בנימין טוביאס. ידיעות אחרונות
2012 /// שומרי הסף: סדרת תעודה מרתקת על שירות הביטחון הכללי של ישראל
דרור מורה, מושיב לראשונה שישה ראשי שב"כ לשיחה רוחבית על מאחורי הקלעים של השירות. ששת ראשי השב"כ המשתתפים בסרט פעלו כראשי השירות בין השנים 1980 ועד 2012. שלושה מתוכם מדברים בסרט לראשונה באופן מקיף וגלוי כאשר אחד משיאי הסרט וההישג העיתונאי בזכות ראיון בלעדי עם אברהם שלום, מי שכיהן בראש השירות בין השנים 1980-1986, המדבר על חלקו בפרשת קו 300, התייחסות ראשונה מקץ 30 שנות סירוב ושתיקה.
"באופן מרגש ופוקח עיניים, מתגלים מול המצלמה של מורה שישה אנשים חכמים, בעלי חשיבה מורכבת ותובנות עמוקות. יותר מזה, מתגלה שם חבורה מפתיעה של שמאלנים, שהתבטאויותיהם נעות בין כמיהה למדינה פלסטינית, אימוץ נבואות הזעם של ישעיהו ליבוביץ' על עוולות הכיבוש וצער עמוק על מות תהליך השלום. בכל פעם שמורה מצליח להוציא מאחד ממרואייניו, שאמורים להכיר את המציאות של הסכסוך יותר מכולנו, מין אמירה שמאלנית מרחיקת לכת, הלסת נשמטת מרוב תדהמה.
אין מה לעשות, כשכל ראשי השב"כ בשלושים השנים האחרונות אומרים שבניגוד לתפיסה הרווחת, הסכם שלום עם הפלסטינים הוא אפשרי ואי השגתו נובעת במידה רבה מאוזלת יד של ממשלות ישראל מימין ומשמאל, קשה שלא לפתוח את האוזניים." >> מרט פרחומובסקי, "שומרי הסף": דוקומנטרי חשוב ומטלטל, באתר וואלה! 30 בדצמבר 2012
למרות הפצתו המוגבלת, הסרט משך תשומת לב רבה מצד מבקרי קולנוע. איי או סקוט, מבקרו של הניו יורק טיימס בחר בו לסרט התיעודי הטוב ביותר של 2012, וכינה אותו "צפיית חובה, פוקח את עיניו של מי שסבור שהוא מבין את המזרח התיכון." מבקרת הניו יורק טיימס מנהולה דרגיס בחרה בו לאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה.
ג'ו מורגנשטרן, מבקר הקולנוע של Wall Street Journal בחר בסרט לאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר של 2012. מורגנשטרן ציין שהסרט "מאחד את כל ראשי שירות הביטחון שנותרו בחיים. מה שהאנשים הקשוחים הללו אומרים על הפוליטיקאים הישראלים, ועמדתה הנוכחית של המדינה אל מול אויביה, הוא מפתיע ומחכים גם יחדיו."
הסרט המשיך והצליח כשזכה להיבחר לסרט התיעודי הטוב ביותר על ידי איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס ונבחר לסרט התיעודי הטוב ביותר של שנת 2012 בידי איגוד המבקרים הלאומי בארצות הברית.
הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2012.
פרק 1: אין אסטרטגיה, רק טקטיקה. השב"כ מתמרן בין טרור פלסטיני, יהודי ודרג מדיני מעלים עין.
בפרק זה חושפים ראשי השב"כ את המנגנון הביטחוני היעיל שפיתחו בעבודה מול הפלסטינים, כשמטרתו העיקרית של שירות הביטחון הכללי היא לסכל מעשי טרור. בו זמנית ומנגד, ראשי המדינה לא רואים צורך לפתור את הבעיה הפלסטינית בדחיפות וצומחת מחתרת טרור יהודית מתחת לאפם של ראשי השב"כ.
פרק 2: לוחם חירות לאחד הוא טרוריסט לשני. הפרק דן בשיטות החקירה בשב"כ ומשמעות חשיפתן לציבור.
איך הפך ראש השב"כ לשעבר, אברהם שלום, מ"האיש שלכד את אייכמן" ל"רוצח" של פרשת קו 300? מה מותר ומה אסור בעינויים? האם ישראל יכולה להמשיך לשלוט על עם אחר ללא התנגדות? בפרק זה אנו נחשפים לתקופה שבה נושא הפלסטינים עלה למודעות הבינלאומית, מה ששינה באופן מוחלט את היחסים בין מערכת הביטחון הישראלי לאוכלוסייה הפלסטינית.
פרק 3: בשר מבשרנו. הפער בין הדרישה לביטחון והחלטת רבין למצות את תהליך השלום קורעת את הציבור
המתח ביהודה, שומרון ועזה מגיע לשיאו, המתנחלים לא מקלים על עבודת השב"כ, אין לשירות הביטחון חופש פעולה מצד השלטון ופיגועי התאבדות בודדים גורמים לציבור הישראלי לפקפק בתהליך השלום. איך מתמודדים עם הפער בין הדרישה לביטחון לבין ההחלטה של רבין להתעלם מהטרור? זהו הפער שמפלג את הציבור הישראלי, ובתקופה זו קיצונים משני הצדדים משתלטים על תהליך השלום.
פרק 4: ניצחון זה לראות אתכם סובלים. השב"כ נדרש לטפל באירועים גורליים על רקע שינויים פוליטיים, והעימות בין ראש השב"כ לרה"מ מחריף
חיסולו של יחיא עיאש מצית שורת פיגועי התאבדות בכל הארץ והשב"כ נדרש לטפל באירועים רבים שעלולים להחמיר בקצב מסחרר. לאחר שנבחר ברק לראשות הממשלה מתבצעים ניסיונות לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים במהירות, אולם הם רק מחמירים את המצב, מה שמעורר עימות בין ראש הממשלה לבין ראש השב"כ. השיחות בקמפ דיוויד נכשלות והאינתיפאדה השנייה פורצת...
פרק 5: הזקן בקצה המסדרון. לראשי השב"כ טענות קשות כלפי קברניטי המדינה בפתרון הסכסוך. האם ישראל יכולה לקבוע את גורלה באופן חד-צדדי?
העימות בין ישראל לפלסטינים מחמיר ומתחילה סדרה של "סיכולים ממוקדים". בו זמנית נערכים פיגועים קשים במרכזי ערים, אך עדיין ישראל מקבלת גינוי חריף מצד העולם, מה שמעלה דילמות מבצעיות ומוסריות. בפרק זה מעלים ראשי השב"כ טענות קשות על מנהיגי המדינה ולדעתם ישנו פתרון לסכסוך, אך מה שנדרש עבורו גורם להם להבין שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו...