הביטחון בקיום שלנו בגופנו ובביתנו מובן לנו מאליו וכך עליו להיות כדי שישרה עלינו ביטחון. ואולם, לעתים המציאות הממשית, זו שעליה נבנה היקר לנו מכל, מתגלה כחלום ארעי. בשביל תושבי א-טובא, מופקרה, אום-אל ח'יר, סוסיא...ארעיות זו שגרה של 54 שנים של כיבוש רצופות בהפרות גוברות והולכות של זכויות האדם. לאימהות, לילדים לאבות ולאחים לסבות והסבתות החיים תחת כיבוש ישראלי, הם שגרה בלתי נסבלת של קיום ללא זכויות. לא הזכות לחיים, לא הזכות לביטחון אישי בבית או מחוצה לו, לא חופש התנועה ולא הזכות לפרנסה, לא הזכות לקניין ולא הזכות לחינוך, לא הזכות למחאה ולא הזכות להגנה עצמית, לא הזכות למשפט צדק ולא הזכות לפרטיות, לא הזכות למים, למרעה ולמסיק, לא הזכות לשקט ולא הזכות לתרבות, לא הזכות לחשמל ולקורת גג, לא הזכות להתקהלות ולא הזכות להיות אדם ככל אדם ללא תיוג גזעני.
// 400 אלף מתנחלים מבצעים מידי יום 400,000 אירועים לא חוקיים. 400,000 מתנחלים ומתנחלות שותפים לאלימות בשתיקתם. 400,000 מתנחלים ומתנחלות זקוקים למשטרה, לא לצבא שישמור עליהם מעצמם. // אנחנו כאן להאיר לכם מידי שבוע את הצד האפל של היהדות בשטחים הכבושים.
"האמא, זהריה, לא זקוקה לחשמל כדי לאפות לחם. בבוקר, בשעה שהיא טומנת בצק בתוך תנור מאבן, היא משתפת אותי בזיכרונות מן העבר. "אני הייתי הולכת עם הילדים לבית הספר במשך שנתיים, בוקר-בוקר. התחלתי לעשות את זה אחרי שמתנחלים זרקו אבן על הבת הבכורה שלי. זה קרה בשנת 2004. היא הייתה בכיתה ב', ונפצעה בראש. כמה חודשים אחרי התקרית הזאת, הליווי של החיילים התחיל. הילדים שלי כבר התרגלו למצב, הם לא מפחדים, אבל אני ממשיכה לפחד". יובל אברהם, שיחה מקומית
המזה, אחיה הקטן של אנשראח, קם ראשון. מיד הוא הלך להאכיל את העיזים. הוא בחור שקט, וכשאני שואל אותו כיצד העביר את החופש, הוא עונה, בלחש כמעט, שרוב הזמן רעה את העיזים של אביו. השנה יעלה לכיתה י', אבל אפילו בימי לימודים הוא קם בשש כדי להאכיל את החיות. בגדה, חופשת הלימודים אורכת שלושה חודשים, שזה המון זמן, ובטובא מתגוררים כמאה בני אדם בסך הכול. "קל להשתעמם", המזה אומר, "אז אני הולך עם העיזים." בכל הכפר, המזה הוא בן החמש עשרה היחיד.
01/2014 הכל בגלל טאבון אחד קטן בכפר קטן בשם אום אל ח'יר בדרום הר חברון שעל אדמותיו הוקמה ההתנחלות "כרמל" (לפני 30 שנים). בכפר פועל טאבון, תנור מסורתי: מבנה מבוץ מעורב בקש, שבנוי מעל בור שבו גללי עזים, שאותם מבעירים ובתוך המבנה – בשיטה שבני הכפר אומרים שמופעלת "מאז ימי אברהם אבינו" – אופים את הלחם. כדי שהטאבון יוכל לתפקד, הוא צריך לבעור תמיד. כל זמן שהטאבון פועל, הוא שומר על חום קבוע. אם מכבים אותו, יש צורך לרוקן את הפיר, לנקות אותו ולהדליק אותו מחדש; הטאבון זקוק לכ-36 שעות כדי להגיע לרמת החום הקבועה שלו. המשמעות של כיבוי התנור היא שקבוצה של אנשים, שגם כך אין לה יותר מדי, נותרת ללא לחם יומיים ויותר. הטאבון מספק את צרכי הלחם של תושבי אום אל ח'יר, כ-150 במספר. המתנחלים לא אהבו את ריח האפיה ועשן הטאבון. בשביל המתנחלים רוח המדבר, ריח הטאבון והשמש אלו הם רק דיבורים על ארץ אבותינו. את נחלתם וביתם וכל השאר הם ייבאו איתם מארצם ומולדתם.
בתחילת חודש דצמבר גילו התושבים שבמהלך הלילה הגיע מישהו למקום ושפך דליי מים לתוך הטאבון, והוציא אותו מכלל פעולה. גשש שהגיע למקום עם המשטרה מצא, לדברי התושבים, עקבות שמובילות לבית בהתנחלות כרמל...
שמי הוא עלי עווד. נולדתי וגדלתי בכפר טובא בדרום הר חברון, הנמצא בתוך מה שהממשלה שלכם החליטה להכריז כשטח אש 918. חייתי תחת איומי אלימות מתנחלים מאז שנולדתי ב-1998. כילד, האיום הזה היה תמיד קיים במחשבתי, לצד התוקפנות הצבאית, ובמשך שני העשורים של חיי הכבושים, ראיתי שהם חופפים זה לזו כמעט לחלוטין. הכפר שלי נמצא בשטח סי בגדה המערבית (תחת שליטה צבאית ישראלית מלאה), ולרבות מהמשפחות אין יכולת לפתח תשתית כלכלית כלשהי. האפשרות היחידה שלנו לשרוד היא באמצעות מרעה ועבודת אדמה.... בעשור האחרון, בגלל אובדן אדמות ותנובה פחותה, נאלצנו לרכוש חציר כדי לפצות על שדות המרעה. ההתפשטות הגדלה של חוות מעון השנה משמעותה היתה שנאלצנו לקנות חציר מוקדם יותר מהרגיל. ואז, עם רדת הלילה ב-1 ביוני, מתנחלים ישראלים תקפו את הכפר שלנו ושרפו את כל החציר שמשפחתי קנתה כדי להאכיל את הכבשים. מזון שהיה אמור להספיק לשנה שלמה נהרס תוך פחות משעתיים.
דו"ח חדש: בשליחות המדינה: השתלטות המדינה על קרקעות בגדה המערבית באמצעות אלימות של מתנחלים אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים היא עניין יומיומי בגדה. ישראל יכלה – לו הייתה מעוניינת בכך – למנוע זאת, אך במקום זאת הרשויות מאפשרות ומסייעות למתנחלים להמשיך ולפגוע בפלסטינים ולשהות בקרקעות שגזלו. בדו"ח קובע בצלם כי אלימות של מתנחלים אינה יוזמה פרטית אלא אלימות מדינה, המשמשת ככלי נוסף, רשמי פחות, בארגז הכלים הישראלי לנישול הפלסטינים מאדמותיהם. העמדת הפנים כאילו מדובר רק ב"עשבים שוטים" או ב"נוער גבעות", וכאילו נעשה ניסיון לעצור אותם, רק מאפשרת לישראל ליהנות משני העולמות: גם לשמור על מרחב נוח של הכחשה וגם להשתלט על קרקעות בגדה המערבית.
דוח לדווח המיוחד לאו"ם - השפעת ההתנחלויות על זכויות האדם של הפלסטינים. לאורכה ולרוחבה של הגדה המערבית פרושות 132 התנחלויות רשמיות וכ-135 התנחלויות לא-רשמיות המכונות מאחזים בלתי מורשים (התנחלויות שממשלת ישראל לא אישרה את הקמתן). ההתנחלות הישראלית שינתה את הגדה המערבית והשפעתה הרעה וההרסנית ניכרת בכל תחומי החיים ובכל רובד של זכויות היסוד של תושבי השטח הפלסטינים.
השפעה זו באה לידי ביטוי בגזל של מאות אלפי דונמים שעליהם הוקמו התנחלויות, אזורי תעשייה, כבישים, אדמות חקלאיות, אזורי תיירות ועוד. כדי להגן על קיומן של התנחלויות ישראליות בשטח פלסטיני הצבא הישראלי מפעיל מחסומים, מטיל הגבלות תנועה על הפלסטינים, מצמצם או מונע את גישתם לאדמותיהם, ומפגין נוכחות מוגברת של כוחות הביטחון בשטח. מעבר לכל אלה, כל התנחלות היא מרכזו של שדה השפעה על סביבותיה, ורבות מהן מהוות מוקד לאלימות וביצוע עבירות פליליות כלפי פלסטינים ורכושם.
כל ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית אינן חוקיות, והקמתן היא הפרה חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי הקובע איסור מפורש על העברת אוכלוסייה מן המעצמה הכובשת לשטח הכבוש. יש דין אף סבור כי במקרה של ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית, הסכנות שהאיסור על העברת אוכלוסייה מבקש למנוע מתממשות יום יום, שעה שעה.
מתוקף ההיכרות העמוקה ורבת השנים של יש דין עם המציאות בגדה המערבית, אנו קובעים שההתנחלויות הישראליות הן מקור מרכזי לפגיעה קשה בזכויות האדם של האזרחים הפלסטינים החיים במקום. הפגיעה היא רב ממדית באשר היא נוגעת כמעט לכל זכות אדם וחירות יסודית המוכרת במשפט זכויות האדם הבינלאומי.
#אל_מופקרה #סוסיא_פלסטינית #אום_אל_חיר #א_טובא #שיחה_מקומית #רותי_אלון #קרן_מנור #אורנה_נאור #בצלם #יש_דין #אלימות_מתנחלים #אמהות_נגד_אלימות #סיירת_האמהות #תוציאו_את_הילדים_שלנו_מהשטחים_הכבושים