כתבה: מיה טבת דיין./
כמו במוסך כמו במשחקי כדורגל כמו בשטיפת רכב כמו בחנויות של אייס כמו ברחובות העיר בלילה גם במלחמה אני שוב אישה אורחת בשטח גברי, לא שלי. . רק שהפעם לא אני נכנסתי לשטח הגברי. השטח הגברי השתלט לי על הבית על הילדות שלי על הלילות שלנו על המילים שאני נאלצת לומר להן על נושאי השיחות. . הפך אותי לאורחת בביתי .
ואני מוצאת את עצמי שוב בכפייה תחת הכותרת ״נשים וילדים״ - נשים וילדים נשארים בבית נשים וילדים נזהרים נשים וילדים תומכות חזק חזק במשחק הגברי הזה .
בכוח הפכו אותי לדמות בסיפור גברי על פוליטיקה תעשיות הנשק תעשיות הדיפלומטיה תעשיות הציניות . סיפור גברי, כי אין חבורת גנרליות צמאות דם ומולן אירגוני גברים שוחרי שלום שמנסים לעצור הכל בכל הכוח. . לא. המלחמה היא משחק גברי בלבד. ״רציני״ מאוד. ״הרה גורל״ מאוד. ועלייך להבין מהר את המושגים, את החוקים, לגבש דיעה בעד הצד הזה או האחר. אם את מעוניינת להיות שוחרת שלום - זה אחלה תחביב. תתעסקי בו בשעות הפנאי, ועדיף בימי שלום, כי עכשיו מלחמה וזה רציני ובלה בלה בלה. . אז אגיד את הרציני שלי: בשום נקודה בחיי לא זכור לי שפגשתי אישה ורציתי להרוג אותה, להשתלט על ביתה, להרוס אותה ואת ילדיה, לקחת לה את האדמה שלה. . והיו נשים שמאוד מאוד מאוד כעסתי עליהן, קינאתי בהן, נפגעתי מהן. . ועדיין כשאני רואה נשים הן דבר ראשון אחיותיי בדם. וילדיהן - ילדותיי. הכאב שלהן המחזור שלהן מאמץ החיים שלהן ההשתדלות, האהבה, הצער. ההזדקנות הרכה. . אלוהים עדי שהיו נשים שתיעבתי. מעולם לא חשבתי לעשות בהן לינץ׳. . בחיים לא פגשתי אישה ערביה שלא אהבתי. תמיד הסיסמאות ריחפו מעלינו בחדר - אנחנו ״אמורות״ לשנוא זו את זו בשם אדמה שכנופיות של גברים רוצים לעצמם. . לא הצלחנו לשנוא. . אני לא מתעניינת באדמה. אני מתעניינת באישה. בילדיה. בכוח האהבה שלה. . ואני גם לא קונה את הטענה שנשים רעות זו לזו. האימרה הדוחה נשים נשים קן של נחשים. גם זה משפט גברי שאנחנו ״אמורות״ למצוא לו סימוכין. . שטויות. מעולם לא רציתי להילחם באף אישה. כפי שאני לא רוצה להיות עכשיו ״נשים וילדים״ ולתמוך במשחק לא שלי. . ואני רוצה שלום לא כי זאת מילה יפה ונשית. אלא כי חייתי במדינות שאין בהן מלחמה, ואין בהן משחקי מלחמה-
וזה טוב לבריאות שלך לשינה שלך לאושר שלך לרווחה שלך
זה נותן לך אופק. לעשות תכניות ולממש אותן. ולגדל ילדים רגועים ובריאים בנפשם. . אני מסרבת בשם משחק גברי לחרב את נפשותיהן של ילדותיי ושל דור שלם של ילדים שיגדל להאמין שמלחמה היא עסק ״רציני״, ״הכרחי״ והרה גורל. . הוא לא. . אנחנו חייבות להזכיר לעצמנו שוב ושוב: מלחמה היא משחק של קומץ גברים. משחק שנכפה עלינו.
אבל אנחנו לא קומץ. אנחנו המון נשים. והמון גברים שמסכימים עם דרכנו. ואנחנו לא משחקות. אנחנו אמורות לשנוא זו את זו ולדבר על פוליטיקאים נשק ואדמות ולהיות מסוכסכות אבל אנחנו לא. . ויש לנו המון כח בידיים. ההתנגדות תמיד חזקה יותר מכל נשק. . והגיע הזמן להפעיל אותו. את הכוח הנשי. גם במלחמה הגיע הזמן לספר סיפור חדש.
