יצאנו ביום שישי, אימהות נגד אלימות, לסיור בדרום הר חברון עם "שוברים שתיקה". חברת הכנסת גבי לסקי הצטרפה גם היא לסיור. ראינו ושמענו איך נראית מציאות שבה מתנחלים אלימים מקבלים גיבוי והגנה מהצבא במאמציהם לסלק את התושבים הפלסטינים מאדמותיהם.
נחסמנו על ידי רכבים של תושבי מצפה יאיר.
כתבה // חמוטל גורי
יצאנו ביום שישי, אימהות נגד אלימות, לסיור בדרום הר חברון עם "שוברים שתיקה". חברת הכנסת גבי לסקי הצטרפה גם היא לסיור.
ראינו ושמענו איך נראית מציאות שבה מתנחלים אלימים מקבלים גיבוי והגנה מהצבא במאמציהם לסלק את התושבים הפלסטינים מאדמותיהם.
נחסמנו על ידי רכבים של תושבי מצפה יאיר.
מפחיד אותם כנראה שאימהות פעילות באות ורואות במו עיניהן איך נראה אי צדק. איך נראית בריונות.
המשטרה והצבא הגיעו לכביש המוביל למצפה יאיר במהירות שיא. ומיד הכריזו על המקום כ"שטח צבאי סגור" ודרשו מאיתנו להסתובב ולעזוב את המקום. ככה זה כאשר פעילות שמאל וזכויות אדם הן "איום בטחוני".
ואז הגענו לביקור בכפר חרבת אל מופקרה, שעבר השבוע פוגרום על ידי מתנחלים מחוות מעון ומאביגיל, מאחזים בלתי חוקיים שנהנים ממים זורמים ורשת חשמל, בעוד שכניהם הפלסטינים לא.
ראינו במו עינינו
חלונות בתים שבורים
שמשות רכב מנופצות
צמיגים שנקרעו בסכינים
פנלים סולריים שבורים ומיכלי מים מנוקבים
ועל האדמה, שרידי רימוני הלם, מיכלי גז מדמיע וכדורים חיים.
"תצלמי פה", אמרו לנו תושבי הכפר. ואנחנו תיעדנו וצילמנו ובעיקר הקשבנו.
ראינו ילדים קטנים וילדות קטנות עם פחד בעיניים, עד שראו את החיוך הרך והיד המושטת שלנו ונרגעו.
ישבנו לשיחה עם הגברים והנשים של הכפר. "אתן חייבות לעזור לנו. לוודא שמה שקרה השבוע לא יקרה שוב".
הבטחנו שנעשה כל מה שאפשר. שנפיץ את העדויות והתמונות הלאה. שלא ניתן לאדישות להשכיח את מה שקרה שם. שידעו כל אזרחית וכל אזרח בישראל מה נעשה שם, בתמיכת הממשלה והצבא, ובכספי המיסים שלנו.
בשבת חזרנו לשם, וצעדנו, יחד עם מאות פעילות ופעילים מכל רחבי הארץ את צעדת המים.
לאחר תקיפת הפעילים על ידי הצבא ביום שישי ה-17.9 – יצאנו בשבת 2/10 ל #דרום_הר_חברון כדי להמשיך ולהבטיח את זכות הגישה למים של הפלסטינים החיים באזור, בצעדת מים המאורגנת על ידי תושבי האזור ביחד עם #לוחמים_לשלום, #שוברים_שתיקה, #עומדים_ביחד, #שלום_עכשיו, #אימהות_נגד_אלימות, #קואליציית_הבקעה, #מחסום_ווטש, #זזים ו- # All That’s Left.
בשטחי C של הגדה המערבית חיים כ-300,000 פלסטינים. מדינת ישראל, המפעילה משטר צבאי בשטח, אמורה להיות אחראית לרווחתם. אלא שבפועל, רבים מהפלסטינים המתגוררים בשטחי C, ובפרט בדרום הר חברון ובבקעת הירדן, נמצאים תחת חרב הגירוש והטיהור האתני שאוחזת בידה מדינת ישראל.
אחת הדוגמאות המרכזיות למדיניות זו נוגעת לגישה למים. בזמן שההתנחלויות והמאחזים הלא חוקיים בגדה המערבית נהנים מחיבור לכלל התשתיות האזרחיות, כולל מי שתיה זורמים בכל בית כמובן, ישראל לא מאפשרת חיבור למים של אלפי פלסטינים ברחבי הגדה המערבית. במספרים זה מאוד ברור – צריכת המים היומית לנפש בישראל ובהתנחלויות, היא כ-300 ליטר; צריכת המים היומית לנפש פלסטינית בגדה המערבית, היא כ-70 ליטר ליום.
בנוסף, בתוך השטחים הכבושים, ישראל משתלטת על מעיינות טבעיים ששימשו את היישובים הפלסטינים מאז ומתמיד, מגדירה אותם כשמורות טבע, או כשטחי אש, ומונעת מהתושבים המקומיים גישה אליהם. כלומר, רק אם הם פלסטינים. המתנחלים מוזמנים להשתכשך במי המעיינות הצוננים. אפילו בורות מים טבעיים שקיימים באזורים הללו מוגדרים שוב ושוב על ידי ישראל כאסורים – ובמקרים רבים המדינה הורסת אותם או סותמת אותם.
כתוצאה מכל אלה, אלפי פלסטינים נאלצים לשנע מים במשאיות ובמכליות לכפריהם, בעלות של פי 5 ממה שכל אחד מאתנו משלם על מים, בזמן שהם חיים בצמוד להתנחלויות עם בריכות שחייה. וגם שינוע המשאיות והמכליות נתקל לעיתים קרובות בהתנכלות מצד הצבא ומצד מתנחלים אלימים.
עכשיו תעצרו רגע ותחשבו. מים. כמה אכזרי צריך להיות בשביל למנוע מבני אדם מים. אתם מסכימים לתמוך במדיניות כזאת? אנחנו לא.
