כאשה שאיננה אם, הסתייגתי בהתחלה מהשם 'אמהות נגד אלימות המשטרה'. ומה עם אלו שאינן אמהות?
קיבלתי את ההסבר של קטי על האמהות שנותנות חיים למפגינים ולשוטרים. על ההקשר לארבע אמהות שהוציאו את החיילים מלבנון ויש לזה גם רפרנסים בעולם. בהתחלה הרגשתי כמתחזה כששמתי עליי את האפוד הצהוב עם הכיתוב אמא. אבל די מהר האפוד הפך לשריון שלי בהפגנות ולא הקדשתי לכך מחשבה.
הטור שלי / נורית שרת
כשהשלט 'ברית אמׇהוּת' נתלה ברחבה מול המטה הארצי של המשטרה, שמתי לב לנקודה שירדה לאמצע הוו. החולם הפך לשורוק ושינה את משמעות השם. 'ברית אמהוּת' היא ארוע מחאה של 24 שעות מול המטה הארצי של המשטרה בירושלים, שנמשך שלשום מ 12:00 ועד אתמול ב 12:00 לציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים.
קטי העלתה רעיון ותוך שבוע רחבה קטנה בין כביש ראשי מול מבנה אבן של המשטרה בירושלים הפכה למקום אינטימי עם שיחות ומפגשים עד אור הבוקר.
עם ההתמקמות שלנו, בעזרת הצעירים ממאהל העצמאות, הגיעו שוטרים כדי לבדוק מה מתרחש ברחבה. החוק בישראל מתיר פעילות מחאה א-פוליטית במשך 24 שעות ללא צורך ברשיון, ולאחר שיחה קצרה הם עזבו אותנו לנפשנו.
ביקור שני, של פקחי העירייה, הסתיים בדרישה להסיר בחצות את שני השלטים שתלינו, בלווית דוח אזהרה למקרה שהם יישארו תלויים.
אחרי הצהריים הגיעה האורחת של מעגל השיח הראשון. שולה מולא. פעילה חברתית, ממוצא אתיופי. שולה סיפרה על האלימות המשטרתית המופנית כלפי הצעירים ממוצא אתיופי, ועל החשש שלה על ילדיה שלה ועל כל ילד ממוצא אתיופי ממפגש עם המשטרה. הבן שלה כבר לא מתרגש מזה שכמעט בכל פעם שהוא נוהג במכונית הוא מתבקש להציג את תעודת הזהות שלו, היא עדיין מתרגשת ופועלת לשינוי חברתי.
שולה וקטי
האורחת השניה הגיעה מ'נוה שלום'. סמאח סלאימה. אקטיביסטית פמיניסטית ופוליטית שסיפרה לנו על פעילותה עם נשים ערביות. ''אנחנו לא מגזר, לא גזרו אותנו''. יש לה נסיון רב בעבודה קהילתית ועם נשים הסובלות מאלימות והיא הקימה את עמותת 'נַעָם' (כן) הפועלת לקידום נשים ערביות ולשם מאבק באלימות נגד נשים. סמאח סיפרה לנו על נשים שנרצחו והרוצחים, למרות שידועים למשטרה, מעולם לא נעצרו או הועמדו לדין. מה שהכי ריגש אותי בשיחה איתה היה הדיבור על הדור הצעיר. על צעירים פמיניסטים ועל הצעירות שפגשה בהפגנה לאחר הרצח בעראבה. דור צעיר של נערות שלא מוכנות לחיות תחת הטרור המגדרי ומילאו אותה תקווה.
סמאח
ליאת קוטנר, פעילה חברתית ואושיית רשת. סיפרה על חוויות אלימות טראומתיות מההפגנות. על חברה שנפגעה מסוס דוהר. על קשיש שדימם מראשו ועל חברה שהוטחה לכביש על ידי שוטר ופונתה לבית חולים בשבת שעברה. ליאת היא האישה שסיפרתי עליה בפוסט על שבת האחרונה בבלפור, שפרצה בבכי כשזיהתה את רותי חברתה מועלית לאמבולנס. נאוה מ'האמהות' הרגיעה אותה בחיבוק שחזר על עצמו כאן.
ליאת
בן כהן, צלם המחאה החביב על כולם, הפתיע אותנו כשקרא שיר שכתב על השמעת הקול, ולא ידע כמה שהוא קלע לדוברת הבאה.
אחריו דיברה אחת מאיתנו. עדי מ'האמהות' שחלקה איתנו ארוע אלים שחוותה בנערותה. אז, בשעה שגבר ניצל את סמכותו וכוחו וכפה את עצמו עליה, היא לא השמיעה קול. עכשיו שישבנו מולה במרחב הבטוח שלנו, מתחממים מהאש, היא השתמשה בקולה וחשפה באומץ ובישירות את הסיפור שלה.
טרי, ישראלית ממוצא אתיופי, כמו שלימדה אותנו להגיד, הגיעה מאוחר בערב. פגשתי אותה לראשונה לפני שבועיים ברחובות. נסענו לעמוד יחד עם 'אמהות על המשמר' העומדות מול תחנות המשטרה למחות על אלימות השוטרים נגד בניהם. היא סיפרה לי על סיפורי אלימות משטרתית ששמעה ממשפחה וחברים ולא נרגעתי מהם במשך ימים. החלפנו טלפונים וביקשתי ממנה להתאמץ ולבוא לבקר אותנו במשמרת המחאה.
טרי סיפרה לנו על התשוקה שהחדירו בהם באתיופיה לעלות לישראל ולהיות בירושלים ''ירוזלם''. על הדרך הקשה ברגל בסודן. על אחותה הקטנה. על אמה שהגיעה לישראל שנים אחריה. על השנים הראשונות בארץ שהיו גדושות בקללות והתנכלויות. לקח לה זמן רב להבין שזה לא בגלל משהו שעשתה, אלא בגלל צבע עורה. רק כשהגיעה לקיבוץ התייחסו אליה כאל שווה. בילדותה באתיופיה אמה לימדה אותה להרים את הראש תמיד. וגם כשהיא חווה קושי ונפגעת, מהר מאד היא מרימה את ראשה בחזרה. כמו שעשתה כשאמה של יולדת צעירה הזדעזעה לראות מיילדת שחורה בבית חולים בתל-אביב, ''אף כושית לא תגע בבת שלי''. טרי יצאה עם הסיפור הזה לתקשורת, אחרי שסלומון טקה נרצח על ידי שוטר ולמרות עדויות של ילדים שהוא בא לעזרתם, הואשם שהיה עבריין. היא רואה את ''הצבע החום היפה שלי'' המשותף בינה לבין סלומון שגורם לגזענות.
טרי ועדי
ככל שהשעות עברו הגיעו אנשים וגם צעירי בלפור שהתמזגו באווירת הביחד כמו שאנחנו חווים אותה כבר חודשים בהפגנות.
סשה, איתמר ויוסי הורידו את השלטים בחצות. אף שוטר לא בא לבדוק, אבל אנחנו קיימנו את הסיכום עם המשטרה.
סשה
איתמר ויוסי
כשהרגשתי שאני זקוקה להפסקה פרשתי את שק השינה ונרדמתי לצלילי השיחות שנמשכו עד הזריחה וליוו אותי בשנתי כמו שיר ערש מתמשך. התעוררתי ומולי ענני זריחה ורודים.
היה לנו זמן להיות יחד במרחב אחר. להנות מפיקניק מתמשך בלי הפרעה מבחוץ. קבוצת אנשים שרגילה להיות יחד בתנאי לחץ, מול שוטרים ומחסומים וברעש גדול.
פה היה השקט הזה שאני כל כך כמהה לו בהפגנות. שקט מלא בשיחות ובהקשבה.
'ברית אמׇהוּת' הוגדרה כמשמרת מחאה של 24 שעות. אבל עוד לפני שהסתיימה היתה לי תחושה שזו רק ההתחלה. שהברית הזאת היא מעבר למחאה חד פעמית, ברית של מהות אחרת.