כל מטרתה של ״פסקת ההתגברות״ הוא לאלף, להכניע את מערכת המשפט, לערער על סמכותה, לפגוע בעצמאותה, ולמעשה לרוקן מתוכן את תפקידה (בג״צ) כמפרשת חוקים. מדובר במהלך שבפועל זורק לפח את אחד מעקרונות הבסיס בכל דמוקרטיה אמיתית - הפרדת רשויות.
בואו נדבר רגע על ״פסקת ההתגברות״. המונח הזה יוצר איזה רושם מוטעה שמדובר בסך הכל באיזו פסקה קטנה כזו, שינוי קטן ותו לא שכל מטרתו קצת לאזן בין הרשויות, להקטין את כוחה של הרשות השופטת, ולהעניק לרשות המבצעת, ובעצם למחוקקת, סמכות נרחבת יותר לבטא את ״רצון הרוב״. אז זהו, ממש ממש לא.
המוכנות המוחשית של קואליציית ה״ימין על מלא״ הנכנסת לקדם את ״פסקת ההתגברות״ ממחישה את הדמיון המבהיל בינה לבין אחיותיה, ממשלות הימין בהונגריה ובפולין, שנקטו אף הן מהלכים דומים, מאוד שנויים במחלוקת, שפגעו אנושות במהות השיטה הדמוקרטית שם, ובהונגריה למעשה פוררו אותה לחלוטין.
כל מטרתה של ״פסקת ההתגברות״ הוא לאלף, להכניע את מערכת המשפט, לערער על סמכותה, לפגוע בעצמאותה, ולמעשה לרוקן מתוכן את תפקידה (בג״צ) כמפרשת חוקים. מדובר במהלך שבפועל זורק לפח את אחד מעקרונות הבסיס בכל דמוקרטיה אמיתית - הפרדת רשויות.
לא בכדי גרם מהלך דומה של ממשלת פולין בזמנו לא רק לגינויים חריפים מבית ומחוץ, אלא גם לאיום של האיחוד האירופי בסנקציות. בהקשר של הדמוקרטיה הישראלית המהלך מסוכן עוד יותר, באין חוקה. אם 61 חכי״ם, רוב מינימלי, יוכלו בעצם לבטל כל החלטה של ביהמ״ש העליון בשבתו כבג״צ, הרי שתפגע סמכותו.
להגן למשל על ערכים דמוקרטיים בסיסיים כמו זכויות המיעוט. למה לא להחליט על רוב סביר יותר של 75 או 85 חכי״ם? הימין ממשיך לקדש את עיקרון ״שלטון הרוב״ כאילו הוא היחידי החשוב בדמוקרטיה, אך לא היא - קריטי ממש לשמר את עצמאותה של הרשות השופטת, ולאפשר לה לבטל חוקים העומדים בסתירה לספר החוקים ולחוקי יסוד, בלי קשר לזהות מפלגת השלטון כמובן. זה כל הרעיון מאחורי עיקרון הפרדת הרשויות וקיום מערכת של איזונים ובלמים. במקרה של הקואליציה המתגבשת זה רע שבעתיים, כי מי שיעמוד בראשה, כמו מנהיג אחת ממפלגות הקואליציה, חשודים בפלילים בעבירות חמורות, ולכן כל עיסוק שלהם בסוגיות הללו פסול מעיקרו. התומכים בחקיקה הפסולה הזו מציינים שיש לרסן את כוחו של בג״צ משום שהוא מתערב יותר מידי בעבודת החקיקה והממשלה, אקטיבי מידי לכאורה ופוסל חוקים רבים.
אלא שהעובדות אחרות לגמרי. ע״פ המכון הישראלי לדמוקרטיה, בחינה השוואתית של שמונה דמוקרטיות הראתה שבעוד שבית המשפט העליון בישראל פסל מאז 1992 כשמונה עשר חוקים, באותה תקופה נפסלו בגרמניה 206 חוקים, בקנדה 46 חוקים, באירלנד 36 חוקים ובארה"ב 50 חוקים. כולם חוקים פדראליים ברמת המדינה.
כל אזרח ואזרח, ללא קשר להשקפתו הפוליטית, חייב לשאול את עצמו שאלה מאוד פשוטה - מי יגן עליי מפני עריצות הרוב? מאין יבוא עזרי? אם ממשלה, כל ממשלה, תוכל בהינף הצבעה ורוב מינימלי של 61 לבטל כל פסיקה של בג״צ - אין יותר איזונים ובלמים, אין יותר הפרדת רשויות, יש רק רשות מבצעת שהיא חזות הכל, שיכולה לעשות מה שבא לה, ומי שייפגע מכך הם בהכרח האזרחים כולם, ובראש ובראשונה המיעוט. מי שתומך בפסקת ההתגברות במתכונתה הנוכחית, חייב להבין שהוא תומך בפועל בריסוק הדמוקרטיה הישראלית, ובמידה רבה במותו של החזון הציוני, שמחויב למשטר דמוקרטי. ולא צריך להביט רחוק - זה כבר קרה כאמור בהונגריה, שבפועל כבר אינה דמוקרטיה אלא שלטון סמי אוטוריטרי של ויקטור אורבן.
מערכת המשפט בכלל, ובג״צ בפרט, לא חפים מבעיות כמובן, ויש לטפל בהן בצורה נקודתית, ולא באמצעות שפיכת התינוק עם המים. ״פסקת ההתגברות״ היא אנטי חוקתית ואנטי דמוקרטית, ואסור בשום פנים שתעבור. דמוקרטיה מעולם לא הייתה, ולא יכולה להיות, אך ורק כלי למימוש ״שלטון הרוב״. ללא הפרדת רשויות, שלטון החוק, איזונים ובלמים, מערכת משפט עצמאית, תקשורת חופשית ושמירה על זכויות המיעוט - זו לא דמוקרטיה, אלא משהו אחר ואפל, לא דמוקרטי.
ספייס פסקת ההתגברות - דיון משפטי מקצועי ומעמיק עם משפטנים מומחים בהנחיית אור-ליברלב.
בהשתתפות: פרופ' יניב רוזנאי - מומחה בינ"ל למשפט חוקתי ומשפט חוקתי השוואתי, עו"ד נדב ויסמן, עו"ד שחר בן מאיר, עו"ד ירון חיים.
בדיון סקירה של ההצעה שמקדמת קואליציית נתניהו, פירוק ספינים, מתן מענה מקצועי לטיעוני מצדדי פסקת ההתגברות, וניתוח הסכנה הדרמטית לדמוקרטיה ולזכויות של כולנו.
חובת האזנה לכל עיתונאי, פוליטיקאי ואזרח!
