למרב מיכאלי צפויים עוד הרבה מבחני מנהיגות בדרך. תבחנו אותה לפי היכולת שלה לייצר בריתות וחיבורים. תבחנו אותה לפי יכולתה לבנות שותפויות, לבטא חזון מעורר השראה. תבחנו אותה לפי היכולת שלה לפתור מחלוקות וסכסוכים. לפי היכולת לקדם את הרעיונות שהיא מאמינה בהם. לפי היכולת שלה לקדם נשים אחרות וגברים אחרים וליצור מודל חדש של מנהיגות שיש בו יותר "אנחנו".
<< כותרת, סימון דה בובואר, מודעות עצמית לא מבטיחה אושר, אבל היא בעלת בריתו>>
קולות הנהי, הביקורת והשוביניזם שהתעורר משנתו שוטפים את הרשתות. מה קרה? מרב מיכאלי – אישה!! שמדברת! בלשון אישה! – נבחרה ליו"ר מפלגת העבודה. והיא גם, תקשיבו טוב – קבעה שיהיה ייצוג שוויוני לנשים בעשירייה הפותחת. שוד ושבר.
מצער מאוד, שהקולות מגיעים דווקא מגברים ממה שמכונה כאן "מחנה השמאל-מרכז". מהימין הם יגיעו כאשר מישהו יגדיר אותה כמטרה.
אבל בינתיים זה מגיע מגברים שהזיזו להם את הגבינה. ומה שעוד יותר מצער, הוא שיש נשים שמסכימות בשקט.
אז נטפלים לדבר המעצבן הזה שהיא מדברת בלשון אישה. קוראים לזה התעקשות ילדותית ומתפנקת שמעידה על כך שהיא לא עשויה מהחומרים "הנכונים". מסבירים שאין לה הרקורד המרשים שיש לגברים האחרים שנעלמים עכשיו בסקרים. שוכחים שהיא היחידה שהצליחה בינתיים להשיב למפלגת העבודה, שכולם כבר ספדו לה, קצת צבע ללחיים. רמזו שהיא עוסקת בזוטות כמו פמיניזם. נו, הרעיון הרדיקלי הזה שמאמין שנשים הן בנות אדם ודוגל בצדק ושוויון ל-50% מהאוכלוסייה וגם ליתר ה-50%.
נכון. לא כל אישה ראויה להנהיג. אני לא אתן את קולי לכל אישה, רק בגלל שהיא אישה. אבל האמת העצובה היא שיש לא מעט א/נשים, גברים ונשים, שייפסלו מנהיגה ראויה, בדיוק ורק בגלל שהיא אישה.
הם כמובן לא יגידו את זה ככה, בבוטות. הרי א/נשים נאורים/ות בעיניי עצמם/ן הם/ן. לא, בשביל זה יש משפטים, שאם הייתי מרוויחה שקל על כל פעם ששמעתי אותם, הייתי היום במקום אחר לגמרי מבחינה כלכלית. אז לטובת הציבור החביבה, בחרתי את הנפוצים ביותר.
"אני הכי בעד שנשים יובילו, הבעיה שנשים ראויות לא רוצות להתמודד".
לא מעניין אותי, גבר או אישה, העיקר שהאנשים הראויים ביותר ינהיגו".
אין לי בעיה עם מה היא אומרת, זה הטון/הקול/דרך הדיבור שלה שמעצבנים אותי.
המדינה הזאת צריכה מנהיג חזק.
מנהיגי מדינות ערב לא יקבלו מנהיגה אישה (כי הם שוביניסטים, בניגוד לנו הנאורים)
יש עוד סיבות שנשים לא נוהרות לפוליטיקה. ונכתב עליהם כבר רבות. אני רוצה דווקא להתמקד במשפט השלישי, נו, זה, שנשים מדברות בצורה מעצבנת. ומרב מיכאלי הכי מעצבנת, בגלל שהיא מתעקשת לדבר בלשון אישה.
כן, גם אני, כשראיתי לפני 32 שנה לראשונה מסמך שלם כתוב בלוכסנים כאלה של את/ה, בוחרים/ות, וכו', חשבתי שזה מוזר וקוטע את רצף הקריאה. בנעוריי, כמו המון נשים, נערות וילדות גם דיברתי על עצמי בגוף שני זכר. הייתי "אתה". ואז, אי שם במחצית השנייה של שנות ה-20 לחיי וכבר אמא לתינוק, התחיל המסע האישי של כפמיניסטית. מסע שנמשך ויימשך כל חיי. והפסקתי להיות "אתה" ונהייתי "אני" ו"את". ומאז אני מאוד שמה לב.
לכל הדרכים בהן ניתן למחוק 50% מהאוכלוסייה: נשים, נערות וילדות. אחת הדרכים הללו היא השפה.
שפה יוצרת מציאות. ושפה מוחקת מציאות. ושפה מעוותת מציאות. יצירה של שפה מכילה, מזמינה, מעצימה באמת לנשים וגברים כאחת וכאחד, היא חלק ממה שאני מצפה מא/נשים שאמורים/ות לחזר כעת אחרי הקול שלי. ושלכן. ושלכם.
למרב מיכאלי צפויים עוד הרבה מבחני מנהיגות בדרך. תבחנו אותה לפי היכולת שלה לייצר בריתות וחיבורים. תבחנו אותה לפי יכולתה לבנות שותפויות, לבטא חזון מעורר השראה. תבחנו אותה לפי היכולת שלה לפתור מחלוקות וסכסוכים. לפי היכולת לקדם את הרעיונות שהיא מאמינה בהם. לפי היכולת שלה לקדם נשים אחרות וגברים אחרים וליצור מודל חדש של מנהיגות שיש בו יותר "אנחנו".
תבחנו אותה לפי היכולת שלה לקיים את ההבטחה שנעוצה בעצם בחירתה ליו"ר מפלגת העבודה; להיות שחקנית משמעותית בשדה הפוליטי ולהוביל לשינוי אמיתי שהמדינה הזו כה זקוקה לה.