מזה זמן שמושגים כמו "האח הגדול", "שיחדש", "משטרת המחשבות" מתרוצצים לי במוח. איך אנחנו יודעים שהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא נכון או לא נכון? איך נמדדת החירות האישית שלנו? איך אנחנו מתנהלים אל מול האחר?
דפנה עפרון
אתמול קיבלתי קריאת התעוררות.
עליתי לבלפור עם ורד וצילה ומשם הלכנו לקראת הצעדה מהפורצים. היתה אנרגיה מטורפת ובקהל שלושה בחורים צעירים שנראו שונים, לא בתבנית המוכרת. מיד עלתה האפשרות שכוונותיהם אינן טהורות. נצמדתי אליהם, לוודא שלא קורה כלום, כמוני גם עוד אמהות. הם קלטו את החשדנות והגיבו אליה, ניסו לחמוק ושאלו מה אני רוצה.
מאוחר יותר ניגשו אליי וסיפרו כמה פגעה בהם ההתנהגות שלי, שלא הבינו על מה ולמה. התנצלתי והסברתי שהפכתי חשדנית מאוד, מתעדת כל דבר, למקרה ש...
נפרדנו בחיבוק וירטואלי ונותרתי עם מועקה גדולה על הסטיגמטזציה בה נהגתי. מסוכן מאוד לראות מעטפת.
אם מי מכם מכיר את שלושת התיכוניסטים המתוקים מקיבוץ מגל, מסרו להם שוב את אהבתי.
מי ייתן ובקרוב המציאות האורווליאנית בה אנו חיים תשתנה.