כל עיר והמקצב שלה.
אתמול נסענו לחיפה - נאוה, קטי, נורית ואנוכי חברנו לתמנע החיפאית.
אפרת, מיה, אביבית ורונית בתל אביב.
ענת ודפנה בחמל״ה גיבוי.
חמוטל בתקשורת.
תמי וענת מקשיבות לגופן ונחות, אם כי נוכחות.
מארג.
יומן מהפיכה / עדי ארגוב
חיפה קראה לנו אחרי התנכלויות של תומכי הנאשם (לא אקרא לו בשמו ולא בכינוי חיבה) היא קראה ואנחנו התייצבנו. גם 'קומי' ו'החזית הורודה' הגיעו וצבעו את חיפה בוורוד.
ניתן היה לזהות את המקומיים לפי ההשתאות, הגמגום בשירי המחאה והאושר. הם למדו את משמעות: גוש אחד, יחד ננצח.
זמבורות, מחבתות, פחי צבע, מיכלי מים ריקים, מקלות, כפות, ילדים, מבוגרים, צעירים, מכוניות, צוללת, דגלים, בצעדה ממרכז פנורמה למרכז חורב.
הצעדה החיפאית היא אחרת- קו ישר, מסלול קבוע והמשטרה מובילה.
סמויים ויס''מניקים גם כאן. אבל הצעדה מתנהלת בקצב משלה. מעט מאוד יריקות וקריאות גנאי. איש לא ציפה למפגן סולידריות מרשים כזה של כאלף וחמש מאות איש.
אני פוגשת קרובי משפחה- דורית, נועם, ויובל המקסימה (סבתא, אבא ונכדה) מספרת להם על הוורוד. יובל הכינה שלט שעליו כתוב כמה היא מתגעגעת לבית הספר. דורית מצטרפת ל'אמהות נגד אלימות המשטרה' סניף חיפה.
גופי המורגל בשטפי האדרנלין והסטרס של העימות עם תומכי הנאשם ועם המשטרה, בפליאה גם הוא. העיניים מתרוצצות לחפש סמויים. מבינה כמה חיי השתנו כשאני מתקשה להירגע לתוך מצעד נינוח ובו בזמן שמחה. כל כך שמחה שאפשר גם ככה. קל ועוצמתי, בלי מחסומים ובלי מכלאות.
שוב ושוב אני מודה לשוטרים שבאמת מאבטחים.
לחיפה קצב משלה, שליו, מעט מנומנם, הצעדה מתחילה מוקדם ומסתיימת מוקדם.
בתל אביב רק מתחילים עכשיו צעדה שתימשך ארבע שעות, עשרים ק''מ לתוך הלילה. בדרך כלל הצעדה שם על הקצה, נעה כמו מים, מחסום? שינוי כיוון ספונטני. אין לה כיוון ואין מנהיג, תנועה דינמית של פיצול ואיחוד, קונפרונטציה והתחמקות. אופי כמעט מחתרתי. מחאה בתנועה מתמדת. זורמת וכאוטית.
ירושלים של הפגנות מוצאי שבת - מבוצרת וחדה. בדרך כלל הצעדה מגיעה ליעד קבוע ושם התמקמות ובהמשך אלימות קשה של משטרה. נדמה שגם האנשים מתבצרים מעגלים מעגלים בהתאם לעמדתם. נחושים מאוד.
פשטות מנומנמת
זרימה כאוטית
נחישות מתבצרת.
והכל הכל קולות מגוונים וטוב שכך. טובה השונות הזו שמאפשרת חוסן של הביחד הזה. איש לא נמחק, כולם מתעוררים.
או כמאמר סיסמת המחאה-
הגיע הזמן
שינוי מתחיל מכאן
סוף כל סוף העם שלי מוכן.
ובפעם הבאה- מי יודע?