נחישות מתבצרת

כל עיר והמקצב שלה.

אתמול נסענו לחיפה - נאוה, קטי, נורית ואנוכי חברנו לתמנע החיפאית.

אפרת, מיה, אביבית ורונית בתל אביב.

ענת ודפנה בחמל״ה גיבוי.

חמוטל בתקשורת.

תמי וענת מקשיבות לגופן ונחות, אם כי נוכחות.

מארג.

יומן מהפיכה / עדי ארגוב

חיפה קראה לנו אחרי התנכלויות של תומכי הנאשם (לא אקרא לו בשמו ולא בכינוי חיבה) היא קראה ואנחנו התייצבנו. גם 'קומי' ו'החזית הורודה' הגיעו וצבעו את חיפה בוורוד.

ניתן היה לזהות את המקומיים לפי ההשתאות, הגמגום בשירי המחאה והאושר. הם למדו את משמעות: גוש אחד, יחד ננצח.

זמבורות, מחבתות, פחי צבע, מיכלי מים ריקים, מקלות, כפות, ילדים, מבוגרים, צעירים, מכוניות, צוללת, דגלים, בצעדה ממרכז פנורמה למרכז חורב.

הצעדה החיפאית היא אחרת- קו ישר, מסלול קבוע והמשטרה מובילה.

סמויים ויס''מניקים גם כאן. אבל הצעדה מתנהלת בקצב משלה. מעט מאוד יריקות וקריאות גנאי. איש לא ציפה למפגן סולידריות מרשים כזה של כאלף וחמש מאות איש.

אני פוגשת קרובי משפחה- דורית, נועם, ויובל המקסימה (סבתא, אבא ונכדה) מספרת להם על הוורוד. יובל הכינה שלט שעליו כתוב כמה היא מתגעגעת לבית הספר. דורית מצטרפת ל'אמהות נגד אלימות המשטרה' סניף חיפה.

גופ�