תודה לאמהות

חייזרים נהרו לכיכר.

הוא אמנם מכנה אותנו כך, אבל נראה שלהחזיק תקווה זה בחזקת להיות חייזר בישראל של 2020- הענייה, השסועה, האלימה והגזענית, בה ראש הממשלה שובה 9 מיליון אנשים לטובתו האישית שכולה התחמקות מדין פלילי. מדינה שבה רוצח מפגינים שלא מתחרט על מעשיו זוכה למעמד סלבריטי. מדינה שהלכה לאיבוד.

יומן מהפיכה / עדי ארגוב

אז מה היה לנו?

בספירת הצמידים 32,000 (בניגוד לדיווחי התקשורת על 15,000). כנראה צריכה להתפכח מאשליית התקשורת התומכת. טוב, תמיד הייתי מעט נאיבית.

הרבה דברים משכו את תשומת ליבי.

ראשית- הרבה יותר זעם, עוצמה, ארגון, רבגוניות קולות ויצירתיות השלטים.

מאהל המחאה שנרמס ונשדד שוב ושוב בידי הרשויות עליהן מופעל לחץ פוליטי, צוייד בידי המפגינים שעלו לרגל עם כל מה שהצעירים ביקשו- כי ככה זה, הילדים ביקשו אז מביאים.

אני רוצה להתמקד בתפקיד שלקחתי על עצמי כחלק מקבוצת אמהות בצהוב. שם בווסט הצהוב, ערות וקשובות לכל מפגש שעלול להידרדר לאלימות, פונות, מרגיעות את הרוחות, מרככות את הקצוות המתלהטים. וזוכות לכבוד משני הצדדים. וזאת מתוך המעמד של האמא היהודיה- אף אחד רוצה להתעסק איתה כשהיא מגינה על צאצאיה

בכל פעם שהאמהות מגיעות המפגינים קוראים- ''תודה לאמהות''.

שני מפגינים להוטים עומדים מול המחסום המשטרתי מחליפים קריאות זועמות עם תומך ביבי שעומד מאחורי השוטרים. עמדנו שם, שורת אמהות החוצצת בין המשטרה לקבוצה גדולה של מפגינים. מישהי עמלה להרגיע את המפגין, אני הישרתי מבט לאחר. שוטר להוט התקרב ולרגע היה נדמה שזה עומד להתפוצץ. ואז המפגין עצר בעצמו, ופנה בהתנצלות לשוטרות.

השוטרים והיס''מניקים (בכפפות עם ב