קשה לרוץ עם מסיכה

ליבי קרא לי לצאת.

באפוד צהוב הגעתי לכיכר הבימה.

נפעמת עצרתי בשולי הכיכר כדי לספוג את הקולות, את המראות של שלל דגלים ורודים המאירים תקווה בתוך האפילה המתהווה.

צעירים פועמים בקריאות, בתיפוף ובשירה.

צעירים שלוחמים את עתידם.

צעירים שאיבדו כל כך הרבה.

צעירים התומכים זה בזה.

צעירים נחושים בקרב הבלימה של ההזייה שבה אנו חיים.

נמאס להם להיות נחמדים.

נמאס להם להיות מנומסים.

הם בוטים.

הם חדים.

הם ממוקדים.



יומן מהפיכה / עדי ארגוב


פחדתי עד אימה מאלימות המשטרה, כל גופי צעק - נוסי!

המשטרה בכוחות מתוגברים, דיווחים על פרשים על סוסים וגם על כלבים. יצאנו לתהלוכה והתפצלנו לשלל תהלוכות. אני יצאתי בזו שפנתה לרוטשילד וכבר על בלפור נחסמנו במכלאה. יס''מניקים בשלוש שורות מכל צד חוסמים את הדרך.

כאמהות אנחנו חמושות באפוד, מסיכות לחלוקה, מים, משתדלות להרגיע ולעזור בלי לחנך איש.

נשמתי עמוק, הזכרתי לעצמי שהשוטרים אינם אויבים שלי, גם הם זקוקים לריכוך. סבלנות עדי, סבלנות.

מיקי חיימוביץ ועוד חברי כנסת, עמדו איתנו בתוך המכלאה.

יס''מניק נחמד איפשר למי שחש ברע, לצאת, ואנחנו הודינו לו. היו לי עוד כמה דברים לומר לו אבל הפעם שתקתי..

דיירי הבתים הזמינו אותנו להפסקת שירותים, משמר הגבול ויס''מניקים חסמו אותנו. אין עם מי לדבר.

אחרי כמעט שעה, בסיועה של מיקי חיימוביץ, האמהות בצהוב יצאו.

בינתיים תהלוכות אחרות המשיכו ברחבי העיר.

מיהרנו לחבור אל התהלוכה בקינג ג'ורג' בואכה דיזינגוף סנטר. ומעתה במשך שעות היינו בתנועה של פיצול ואיחוד. בין רחובות, בתוך חצרות, במשחקי התחמקות מהמשטרה ומכלאותיה.

מותשת אחרי אחד עשר ק''מ של ריצה והליכה מהירה ברחבי מרכז תל אביב, בדריכות אינסופית למשטרה. לא רוצה מכלאה, לא רוצה שיכלאו אותי ללא עילה, פקודה או צו. לא רוצה להיות מכותרת במאות שוטרים יס''מניקים ומשמר הגבול, לא רוצה שישתיקו את מחאתי.

נעה בין התכנסות עצמית, מותשת גופנית ואולי גם נפשית, לבין התעוררות והתעודדות ברוח הצעירים ובנחישותם. גלים גלים.

חמ״ל גיבוי של אמהות בצהוב שנותר בבית, ריכזו נתונים. דיווחו משידורי הלייב מה קורה מסביב ועל התהלוכות בעיר. תמכו. עודדו. מ ו פ ל א ו ת!

מסוק משטרתי באוויר, בלש אחר תהלוכות. שואלת את עצמי, כמה מאמץ המשטרה מרכזת כדי ללחום באזרחים נורמטיבים. כמה משפחות יכלו להעזר בכסף שהוזרם לטיסת המסוק באויר .

האם אני המפגינה אויב העם? או מי שמנצל כל משאב כלכלי, פוליטי, חברתי כדי לחמוק מדין?

חושבת על מאבקם של בני העדה האתיופית, של הפלסטינים ששנים נאנקים תחת זרועם האלימה של שוטרים. ואני שתקתי.

והרגליים הופכות כבדות, קשה לרוץ עם המסיכה.

על פרישמן ליד כיכר רבין המפגינים במודע בוחרים להיכנס למכלאה. המכלאה שממנה יסתיים הלילה.

חמקתי ממנה מתוך רצון להסתכל מבחוץ, לתפוס פרספקטיבה, לצלם.

כל הערב כולו התאפיין במחתרתיות (סבים וסבתות שלי לחמו באצ''ל ובהגנה- והנה אני במודל המחתרת 2020) ובו בזמן בקול צלול וברור שמהדהד בקירות הרחובות ובמרפסות הבתים.

ד מ ו ק ר ט י ה!

בסופו של הלילה צעדתי למכונית בחברתם של צעיר וצעירה, שביקשו טרמפ. דיברנו כל הדרך ונמלאתי תקווה. יש עתיד.

עכשיו לך!

#חמישי_בהבימה_תלאביב



2 views0 comments