מייצרות תקווה
עודכן: 16 בנוב׳ 2020
בכל שבת אני בבלפור, יחד עם בת דודתי חמוטל. אנחנו הולכות עם כתר-שלט על הראש. בכל שבת סיסמה חדשה, צירוף מלים שמתחבר כשאנחנו עומדות יחד. אחרי שבשבת שעברה צמד המלים ׳גועל נפש׳ התנוסס מעל ראשינו, הפעם בחרנו במשהו אופטימי ׳מייצרות תקווה׳. אני הלכתי עם ׳מייצרות׳ חמוטל עם ׳תקווה׳.
הטור שלי / נורית שרת
הגענו כרגיל מוקדם. עברנו על פני קבוצות רבות של שוטרים. כשהתקרבנו לשוטר חמוטל החזיקה את השלט מול פניו. נראה שתקווה היא מילה מאד מאיימת. רוב רובם הסבו את ראשם.
בכיכר פריז שרנו עם כולם ׳במקום לעניים נותנים לעשירים, איזה ממשלה של מושחתים׳. חייכנו לאנשים. צילמתי הרבה שלטים יפים. צילמו אותנו. המון אנשים, צפיפות, אבל כרגיל אווירה טובה.
הלכנו לקינג ג׳ורג׳ והיינו קרובות למחסום הצפוני. פתאום מהומה. גדרות ברזל סגרו עלינו מהצדדים. שוטרים על סוסים נכנסו להמון. זזנו הצידה, היה דוחק ובבת אחת האווירה נהיתה מתוחה. הרגשתי מאד לא בנוח ללא פתח מילוט וכעבור זמן קצר טיפסנו על מחסום ברזל בעזרת אנשים שהיו בחוץ ויצאנו אל המדרכה. נשארנו בחוץ. צילמתי בוידיאו ופתאום תוך כדי צילום, ראיתי קצין נעמד על המחסום עובר עם פלג גופו העליון לצד של המפגינים ומושך בזרוע של בחורה בכוח. מישהו דחף אותו כדי שישחרר את ידו מהבחורה, והוא זז לאחור עם מבט זועם. בינתיים התברר שהוא מפקד תחנת משטרה בירושלים והוגשה נגדו תלונה למח׳׳ש. (כמו שאנחנו יודעות זה לא באמת עוזר). הלכנו מעבר למחסום, עדיין על המדרכה. כאן כבר לא היו מחסומי ברזל שמנעו את הירידה לכביש, אלא שורת מגבניק׳׳ים שעמדו כחומה בצורה. רציתי לרדת לכביש כדי לצלם את הסוסים שעמדו מוכנים להכנס, אבל מגבנ׳׳יק צעיר עצר אותי ואמר שאסור לי להיכנס לאזור. למה? אין תשובה. ניסיתי לצלם והוא זז בכוונה והסתיר לי. התרחקתי ממנו וצילמתי בין שני מגבניק׳׳ים אחרים. אחר כך פשוט ירדתי לכביש וצילמתי. למה הוא חסם אותי, הפריע לי לצלם והסתכל עליי במבט עויין?
נשארנו באיזור הרבה זמן. ראינו שוטרים גוררים עצורים ועצורים מועלים לאוטובוס. מראות המוכרים לי משידוריי הלייב של אור-לי ברלב, אבל עכשיו אני פה, קרובה. נכנסנו לשיחה עם אנשים שעמדו על המדרכה. בחור חרדי שאל אותי איפה היינו בהפגנות האלימות נגדם כשהמשטרה השליכה רימונים במאה שערים. למרות שהמטרות שלנו שונות ומנוגדות הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי בלי לחשוב: ׳׳סליחה, אתה צודק.׳׳ פתאום היינו יחד, יחד נגד האלימות המשטרתית. לידו עמד איש שאמר לי: ׳׳אני שונא את השוטרים, הציקו לי כבר כמה פעמים. אני ימני, אבל אני פה כי אני שונא את ביבי. הוא מושחת וצריך ללכת.׳׳ התעייפנו והתחלנו ללכת חזרה. עצרנו ליד שני שוטרים שעמדו ליד מחסום. ניסיתי לנהל איתם שיחה, אני משתדלת כמה שאפשר לדבר עם שוטרים, להראות להם שאיננו אויבים. התחלתי לדבר עם השוטר שהיה קרוב אליי. שאלתי אותו אם שולחים אותם לכל ההפגנות. הוא נאנח ואמר שכן. השני השתדל לא להסתכל לי בעיניים וכשנוצר קשר עין היה לו מבט עוין.
חזרנו לאזור הכיכר. ראיתי מולי ארבעה שוטרים נושאים בחור ומשליכים אותו בחוזקה על הכביש. ראיתי את חברתי קטי צועקת על שוטרים רכובים על סוסים: ׳׳יום אחד תהיו בפוסט טראומה ממה שאתם עושים. אתם אלימים. תתביישו...׳׳ שוטר פקד עלינו לעלות למדרכה. ׳׳למה?׳׳ ׳׳גיברת, תעלי למדרכה עכשיו!׳׳
כעבור רגע יחידה של שוטרים ירדה בצעדה לכיוון הכיכר. עזבנו הביתה.
במכונית התחברנו לשידור של אור-לי. שמענו את הקצין עומר שומר מסכם את ההפגנה בהשמצות ושקרים על המפגינים. ביום ראשון, כמו תמיד אחרי ההפגנה, נצמדתי לפייס בוק. צפיתי בכל וידיאו וקראתי כל פוסט שקשורים להפגנה. כמות הסרטונים המופצים ומעידים על אלימות המשטרה עצומה. שלשום צפיתי בדיון של ועדת הפנים של הכנסת שדנה בהפגנה בשבת ובאלימות השוטרים. נדהמתי לשמוע את שקריו של ניצב דורון ידיד. נראה שעדיין לא איבדתי את כל התמימות שבי. ניצב משקר בכנסת? הוא גם הגיב לטענתו של ישי הדס מה׳קריים מיניסטר׳ שהמכלאות שכולאים אותנו בהם מסוכנות ושלא נותנים למפגינים לצאת. הניצב ענה שכל מי שרוצה לצאת יכול לצאת. ואני הרי יודעת שנאלצתי לטפס על מחסום ברזל כדי לצאת.
היום כבר יום רביעי ולאט לאט אני חוזרת לכוחותיי. שאלה אחת מנקרת בי מאז הדיון בכנסת. איך אף אחד לא שאל את ניצב ידיד, האם בגלל טענתו שהמפגינים באו הפעם ׳להלחם׳ הם תדרכו את כל הכוחות להגיב הפעם בחוזקה. אני רוצה לדעת איך הם מתדרכים את הכוחות. הרי השוטרים לא סתם אלימים כלפינו. הם בסך הכל מבצעים פקודות. כשאני עומדת מולם עם אפוד צהוב ושלט על הראש עבורם אני לא נורית עם כל מערך הזהויות שלי. אני מייצגת עבורם אויב וכך הם מתייחסים אליי. צעירים רבים ניגשו אליי באותו ערב והודו לי בהתרגשות. לקח לי זמן להבין שהם מודים לי, כי אני עם האפוד הצהוב. גם עבורם אני לא נורית, אלא מייצגת אמא שבאה לתמוך ולעזור. מובן שזו תגובה נעימה, אבל אני באה להפגנות קודם כל בשבילי. אני רוצה להחזיר את התקווה ולהיות חלק מהתהליך הזה של שינוי.