מחאה מאחה

Updated: Feb 4


על משמר המחאה של ברית אמׇהוּת (אמׇהוּת כתכונה ולא כסטטוס)

24 שעות בירושלים מול המטה הארצי.

על אי תנועה מול בניין המשטרה באפוד הצהוב עליו רשום אמא בעברית, ערבית, אמהרית, אנגלית, צרפתית ואידיש. עם אחיותיי למסע.



יומן מהפיכה / עדי ארגוב


בתוך דקות צעירי אוהל המחאה- דקל, סשה ונבו מקימים לנו גזיבו, נפרס שולחן, פינת מטבח נדיבה בניצוחה של ענתי. כי אין מצב מחאת אמהות בלי אוכל. כסאות, מחצלות, כולנו קצת בעמדת מארחות- שהבית יהיה מסודר ונקי.


אני אחוזת תזזית, קצת הרגשה של מסיבת פיג׳מות. כולן הצטיידו בבגדים חמים כאילו עמדנו לכבוש את האוורסט. גם שירותים כימיים יש.

בקיצור התמקמנו.


מהמשטרה מגיעים לבדוק מה אנחנו עושים ולאחר שיחה קצרה עם קטי הם הולכים. אחריהם מגיעים פקחים שהשלט 'ברית אמהות' מציק להם. חבורה של שבעה פקחים - במכונית, בוואן ובאופנוע מול חמש אמהות. קיבלנו דוח אזהרה. צעירי המאהל בתחושה של דז׳ה וו.


לעת ערב מתחיל האירוע המרכזי -מעגלי שיח, סיפורים אישיים ולא פחות חשוב הסאג׳ של ענתי שהפך למדורה עם קומקום תה רוחש, סיר מרק ולחם.


שולה מולא.

האשה ואנרגיית האש שהיא מביאה, מסירה את העיוורון שלנו ביחס לשיטור היתר אצל הישראלים ממוצא אתיופי. ל30% מקרב הצעירים האתיופים, תיק סגור, לא כולל אלו הפתוחים. אז בואו נדבר קצת על פחד האמהות שבניהן יוצאים לרחוב. מהאישי היא עוברת לקהילתי.