מה שבין "הזמן הצהוב ל"קשרי סרט צהוב" בהחלט אינו מקרי
עודכן: 18 במאי 2022
"אנו עומדים ומביטים יחד אל העמק היפה והשלו, ועשן הטבונים מסתלסל באוויר, והדרדרים והסביונים פורחים וממלאים את העין. זה זמן הפריחה הצהובה כעת.
סיפרתי לאבו חרב שקראתי לספרי "הזמן הצהוב", והוא חייך ושאל אם שמעתי על הרוח הצהובה שתבוא בקרוב, אולי עוד בחייו שלו: משער הגיהינום תבוא הרוח, "ריח אספר" שמה בפי תושבי המקום, והיא רוח מזרחית חמה ואיומה, אשר אחת לכמה דורות באה, והאנשים נמלטים מפני חמתה אל המערות והנקרות, אבל גם שם היא משיגה את עושי מעשי העוול והאכזריות, ושם, בחגווי הסלע, היא קוטלת אותם אחד לאחד. אחרי יום שכזה, מספר אבו חרב, תהיה הארץ מכוסה גוויות, הסלעים יהיו מלובנים מרוב החום, וההרים יתפוררו לאבקה שתרבץ על הארץ ככותנה צהובה". (דוד גרוסמן)
נחום ברנע על "הזמן הצהוב": כתבה של הסופר דויד גרוסמן העוסקת בהשלכות של השליטה בשטחים שנכבשו ב-1967 דרך רשמי מסע בגדה המערבית. התפרסמה לראשונה על פני גיליון שלם של המגזין "כותרת ראשית" ב-1987 ועוררה תהודה גדולה, במיוחד לאחר שבסופה של אותה שנה פרצה האינתיפאדה הראשונה. מאוחר יותר נוספו לכתבה פרקים שנערכו כספר. "הזמן הצהוב" תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה גדולה. "החשיבות בכתבה הייתה, לדעתי, שהיא גילתה בפעם הראשונה לרוב הישראלים שהם עם כובש. לא היו אז מחסומים כמו היום, אבל היה מחסום שקוף, וגרוסמן בא והפך אותו למוחשי, בא ואמר, 'ככה זה לא ילך'. הוא שם את האצבע על התופעה העומדת לפתחנו, שעומד לבוא איזה ענן. כולם ראו ענני כבש, והוא ראה ענני גשם".