חיילי צה"ל צריכים לשמור על ביטחון המתנחלים, כי תפקידם להגן על ישראלים ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות, אבל מגוחך לדבר על "צבא העם", ובו בזמן לייצר זהות עמוקה בינו לבין מפעל פוליטי כה שנוי במחלוקת. מה גורם לקריסת מוסכמה בסיסית כל כך? מדוע אלוף משנה חש בנוח להתבטא כפוליטיקאי? נראה שהדברים קשורים לדה־לגיטימציה ולדעיכה המתמשכת של השמאל בישראל: העמדה השוללת את צדקת ההתנחלויות ורואה בהן מכשול לשלום הופכת בהדרגה מעמדה פוליטית לגיטימית של מחנה גדול לסוג של פרינג', שחורג מגבולות המיינסטרים שהצבא חש מחויבות אליו. זה לא רק פסול עקרונית, אלא גם מסוכן מבצעית: תפקיד המפקד לנסוך בלוחמיו מוטיבציה, התלהבות והזדהות עם משימותיהם. הטקסטים של צוויג משיגים את המטרה הזאת בקרב פקודיו הימנים, אולם עשויים להביא לתוצאה הפוכה בקרב פקודיו השמאלנים. >> איתי רום, הארץ
מודי בר-און | שיעור מולדת מה יש בו בסכסוך הזה שלא מאפשר לו להסתיים? האם מה שקרה בינינו הוא עד כדי כך בלתי נסלח ובלתי פתיר?
פרק א' (1860-1919) בסוף המאה ה 19 מתעוררת ירושלים מתנומה עות'מנית ארוכה וחוזרת אל מוקד ההתעניינות העולמי. הדו-קיום רב השנים בין הרוב הערבי למיעוט היהודי בארץ מתחיל להתערער כשחלוצי הלאומיות היהודית פוגשים את ניצני הלאומיות הערבית. הבריטים, שכובשים את הארץ במלחמת העולם הראשונה, מפזרים הבטחות סותרות ליהודים ולערבים ושתי התנועות הלאומיות הצעירות עולות על מסלול התנגשות.
שישים ואחת | קפיצה קטנה לחו"ל
בשקט בשקט, בשולי עוד "משבר קואליציוני" עלתה השבוע לכותרות הצבעה אחת בכנסת שמגלה לאזרחי ישראל עובדה שבימין המתנחלי מאוד לא אוהבים לשמוע ומנסים להסתיר כל הזמן. ההצבעה על הארכת "תקנות שעת חירום – יהודה ושומרון, שיפוט ועזרה משפטית", שהייתה אמורה להתקיים ביום שני האחרון, נדחתה משום שמדובר בחוק שכל כולו משרת את האינטרס של הימין המתנחלי, אבל הליכוד והציונות הדתית החליטו לעשות ברוגז ולהצביע נגדו כי הוא עולה מטעם הממשלה. אבל מה בעצם המשמעות של התקנות, מדוע הקואליציה מתקשה לגבש רוב להעביר אותן ולמה מדובר בחוק כל כך רגיש עבור הממשלה? שישים ואחת מסבירים: תקנות שעות החירום בשטחים נועדו למטרה אחת: לאפשר למתנחלים בשטחים, שנמצאים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, לקבל זכויות ושירותים ולחיות תחת החוק הישראלי, בזמן ששכניהם הפלסטינים, שחיים ממש באותו שטח, לא יקבלו זכויות ויחיו תחת חוקי ממשל צבאי. כידוע, ישראל כבשה את הגדה המערבית ואת רצועת עזה (כמו גם את מזרח ירושלים, רמת הגולן וחצי האי סיני) במלחמת ששת הימים. בניגוד לרמת הגולן ומזרח ירושלים שסופחו על תושביהן למדינת ישראל, ממשלות ישראל לאורך השנים לא סיפחו את עזה והגדה ולא החילו בהן את החוק הישראלי. במילים אחרות, כל ממשלות ישראל מימין ומשמאל עד היום קבעו באופן רשמי כי שטחי יהודה ושומרון (ועזה, שבינתיים פונתה) אינם חלק ממדינת ישראל, אלא הגדירו אותם באופן רשמי כ"שטחים מוחזקים". למעשה, בכל חמש שנים מאז 1967, הכנסת מצביעה מחדש על חוק שמגדיר את יהודה ושומרון כשטחים מוחזקים באופן זמני.
מכיוון שישראל לא החילה את ריבונותה בגדה המערבית והחוק הישראלי לא חל בה, הריבון בשטחים הוא המפקד הצבאי באזור, כלומר אלוף פיקוד מרכז. החוק הקובע לגבי תושבי השטחים הוא המשפט הצבאי, ובמקום קיימים חוקים עוד מתקופת הטורקים, הבריטים והירדנים. על תושבי הרשות הפלסטינית בשטחי A ו-B, המהווים מיעוט משטחי הגדה המערבית, חל החוק הפלסטיני.
על פניו, חוקי המשפט הצבאי בשטחים צריכים לחול על כל מי שגר באזור הזה, ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום. אבל זה כידוע לא המצב. זמן קצר לאחר שנכבשו, אזרחים ישראלים החלו להתנחל בשטחים. מן הסתם, הם רצו לגור בשטחי יהודה ושומרון אך מבלי לחיות חלילה תחת חוקי ממשל צבאי כמו שכניהם הפלסטינים, אלא ליהנות מכל הזכויות של אזרחים ישראלים.
מסיבה זו, ממשלת ישראל המציאה טריק: תקנות שעת חירום, שהעתיקו לשטחים את המעמד החוקי של אזרחי ישראל על כל הזכויות והשירותים – למתנחלים בלבד. כך בפועל החוק הישראלי חל על ישראלים שגרים בשטחים, אבל לא על הפלסטינים שחיים בהם: ככה ישראלי בשטחים נשפט על פי חוקי ישראל בבית משפט ישראלי, בעוד ששכנו הפלסטיני יישפט על פי חוקי הממשל הצבאי בבית משפט צבאי. ככה מתנחלים זוכים לזכויות כמו ביטוח בריאות ממלכתי וביטוח לאומי, יכולים להיות חברים בלשכת עורכי הדין, זכאים לאמץ ילדים, להצביע בבחירות לכנס ועוד ועוד. באותו זמן, הפלסטינים שחיים באותו שטח לא זכאים לכל זה.
כלומר, התקנות הללו הן קומבינה "זמנית" המאפשרת למתנחלים ללכת בלי ולהרגיש עם: לחיות מחוץ לשטחי מדינת ישראל ובאותו זמן ליהנות מכל הזכויות של תושבי המדינה.
קיום התקנות מוכיח שתי עובדות שלימין מאוד לא נוח להכיר בהן: א. שהשטחים הם לא חלק מישראל, והמדינה מכירה בכך באופן רשמי כל פעם מחדש. ב. שישראל מקיימת שתי מערכות חוק שונות עבור אנשים שחיים באותו מקום – מה שנחשב בעיני רבים בעולם לשלטון אפרטהייד.
כאמור, התקנות האלה אינן חוקים קבועים, והכנסת נאלצת לחדש אותן בכל חמש שנים. המועד הקרוב לפקיעתן הוא בסוף חודש יוני. אם הן לא יחודשו, כל החוקים שחלים על המתנחלים והזכויות שהם נהנים מהן כאזרחים ישראלים יישללו מהם, ותושבי ההתנחלויות יתקשו מאוד להמשיך לקיים את אורח חייהם.
סביר להניח שהמשבר הנוכחי ייפתר והממשלה תצליח לגבש רוב להארכת התקנות לשעת חירום ביהודה ושומרון. אך עם זאת, טוב שחברי הכנסת שלנו מזכירים לאזרחי המדינה את העובדה הפשוטה שרבים כל כך בפוליטיקה מנסים להסתיר לאורך השנים: מדינת ישראל עצמה היא הראשונה בעולם שקובעת כי ההתנחלויות נמצאות מחוץ לישראל.
חיילים בתפקיד שוטרים הרוב המכריע של הכוחות המוצבים בגדה לא עוסקים בסיכול פעולות טרור המכוונות כלפי אזרחים בתוך ישראל אלא בהגנה על ההתנחלויות. על פי ההערכות, כ־80% מכוחות צה"ל בשטחים עוסקים באבטחת התנחלויות, בעוד שה־20% הנותרים מתמקדים בהגנה על מדינת ישראל של גבולות 67'. הנטל הבטחוני של ההתנחלויות ההתנחלויות מאריכות באופן משמעותי את קו ההגנה שלאורכו צה"ל נדרש להיפרש. בהערכה שמרנית ביותר, קו ההפרדה בין ישראל לגדה ארוך פי חמישה לפחות זה שהיה נדרש ללא התנחלויות. מכאן יוצא שהצורך לשמור על אזרחים בלב אוכלוסייה פלסטינית מכביד משמעותית על היכולת של צה"ל להגן על אזרחים היושבים ממערב לקו הירוק.
אלימות המתנחלים אלימות המתנחלים ותופעת "תג מחיר" הינה מעשי טרור המכוונים נגד כוחות הביטחון הישראלים ותושבים פלסטינים. מטרתה להרתיע את הדרג המדיני מפינוי התנחלויות ומאחזים בלתי חוקיים באמצעות הפרות סדר ופעולות נקם הן כנגד החיילים והן כנגד בפלסטינים. אם אין התנחלויות, אין הצדקה לצה"ל להיות בגדה הסיבה שצה"ל נמצא שם זה כי יש שם אזרחים ישראלים שצריך לאבטח אותם, וזו חובתו של הצבא. אם היו פחות מתנחלים יהודים בתוך השטחים, הייתה פחות סיבה לצה"ל להיות בתוך מרכזי אוכלוסייה. ההתנחלויות פוגעות במוכנות של צה"ל לשעת חירום מכבידות על משאבי מערכת הביטחון; יוצרות התנגשות מתמדת בין האינטרסים של הנהגת המתנחלים לעמדת הדרג המקצועי; מאלצות את צה"ל להתמודד עם ניסיונות חבלה מצד גורמי טרור יהודיים ופוגעות בלכידות החברתית.
הפוטנציאל הטראומטי של השרות בשטחים המשימות והחיכוך של חיילי צה"ל מול אוכלוסייה אזרחית מציבים אותם לא פעם, בסיטואציה בלתי אפשרית המהווים פוטנציאל טראומטי לחיילים המשרתים בשטחים. זה כרוך מחד, בסכנת מוות מוחשית ובאובדן ומאידך, בהתנהגות כוחנית ולפרקים גם אלימה מול אזרחים. הדריכות המתמדת מפני מפגע. אי הבהירות לגבי מי אזרח תמים ומי חורש רעות, ולגבי איך להעריך ולפרש מצב של סיכון עצמי המצדיק הפעלת נשק. הפעלת כוח ואלימות, אשר מונעות לעיתים ע"י זעם ורצון לנקמה על חברים שנפגעו. כל אלה מהווים תשתית לתגובות נפשיות והתנהגותיות.
פגיעה ערכית ומוסרית
ארגון "שוברים שתיקה", חיילים ששרתו בחברון ובעזה נותנים ביטוי נוקב בשורה של עדויות אישיות להתנהלות קשה מול אוכלוסייה אזרחית, תוך אזהרה מפני כשל מוסרי וערכי של חיילי צה"ל. מכאן לא רחוקה הדרך לייחס עוד ועוד תחלואים של החברה הישראלית (טשטוש בין המותר לאסור, גילויי אלימות במשפחה ובציבור, השתוללות בכבישים.) למה שקורה לחיילנו המשרתים בשטחים.
55 שנים ממשלות ישראל הופכות את חיי
הפלסטינים בגדה המערבית לגיהינום עלי אדמות.
מִדיִנּיּות מגזרית לא מביאה בטחון. היא פוגעת מוסרית וערכית בכולנו. פוגעת נפשית בילדים ובילדות שלנו. פוגעת בעתיד הבית והמדינה שלנו.
הצטרפי לקריאתנו לראש הממשלה ולשר הביטחון:
הוֹצִיאוּ אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ מֵהַשְּׁטָחִים הַכְּבוּשִׁים! חותמות על עצומה ב ZAZIM.ORG.IL >
מקורות ומידע נוסף