כרוניקה של אפרטהייד ידוע מראש; בין 48 ל67 ועוד 54 שנים


הצ'יזבטים, גניבת התרנגולות, הסיפורים על דודו, "הוא לא ידע את שמה" רומנטיקת המוות וקידוש האדמה "טוב למות בעד ארצנו" נכחה בדמותו של הצבר הגיבור "חברים מספרים על ג'ימי" (1952).

ג'ימי הצבר הרומנטי, משורר ולוחם בן קיבוץ השפיע על בני נוער בשנות ה50 וה60 ותרם לעיצוב דמותו של הישראלי "תכול העיניים יפה הבלורית", הלוחמים לבניית המולדת העשויים ללא חת לוחמי האור בבני החושך הערבים הקמים עלינו להשמידנו.

נראטיב ההשמדה, הים, הקורבנות, המעטים מול רבים היכה שורשים בDNA הישראלי עד כי שכחנו שליהודיות יש DAN נוסף, זיכרון ההגירה, מארץ, מבית, שפה, רוח ושמש לארץ לא נודעת. בשבילנו העלייה בשבילם הנכאבה, בשבילנו התקומה מעפר ואפר, בשבילם חורבן עפר ואפר. המלחמה ההיא, ששת ימים של כיבוש (1967) היא התבוננות במהלכיה של מדינה הסופרת את קיצה לאחור. אתוס הגבורה, אובדן האנושיות, ותכליתה של הישראליות על מערומיה הערכיים מתכנסים לסרט "שיח לוחמים - הסלילים הגנוזים" (2015).


בהתחלה יצא ספר "שיח לוחמים – פרקי הקשבה והתבוננות" (1967) ספרות מחאה. כנגד "אלבומי הניצחון". כנגד שיכרון הגבהים שאחרי המלחמה. תחושת הצדק במלחמת הישרדות מצטרפת לחוסר השחר שבשליטה בעם אחר, מה שהיה אינטואיציה עמוקה כבר הכיל בתוכו את הנוסחה המדינית אליה הגיעו דור שלם יותר מאוחר, ובאיזה מחיר אנושי, ובאיזה בזבו