הסיור בחברון מוודא שלא נשכח שהשתיקה שלנו היא כל מה שקורה כבר 54 שנים

Updated: Sep 28

חברון, שחזותה התנכ״ית הוטבעה בזיכרוננו באיוריו של גוסטב דורה, בספרי התורה של ילדותנו בשנות השישים.

המבע המופלא של חברון של מדבר, אבן ורוח כדים נגלה לעיניי ב-1967 בערב רב של קולות, ריחות וטעמים.

ההמולה שליוותה אותי אז, בעת שעשינו קניות בשוק המפואר, שמן הסתם האיר את פניו למראה אמא צעירה עם תינוקת בזרועותיה, מתהלכת בשוק כשנער הקפה קורא בקול ומתרוצץ בינינו עם מגש ועליו כוסות של קפה מהביל.

ההמולה ההיא, שנצרבה בתודעה של חיים מוקדמים, הבליחה לה באחת ביום שישי האחרון (17/9/2021) שבו יצאנו האימהות, לסיור בעיר חברון עם אנשי ארגון שוברים שתיקה.

דמותה של העיר האסורה, העיר שהולכת ונמקה, נקברת בין אבותיה. עיר האבות היא בית הקברות של הציונות הדתית, היא ההגות הציונית שחיה את דפי ההיסטוריה וקורסת לתוך חדלונה הרוחני.

הסיור הכואב מוודא שלא נשכח שהשתיקה שלנו היא כל מה שקורה כאן ועכשיו וקיים כבר 54 שנים, שהן 54 סיבות לכך שהפכנו להיות שבויים של היסטוריה משיחית לא לנו.