הסיור בחברון מוודא שלא נשכח שהשתיקה שלנו היא כל מה שקורה כבר 54 שנים

חברון, שחזותה התנכ״ית הוטבעה בזיכרוננו באיוריו של גוסטב דורה, בספרי התורה של ילדותנו בשנות השישים.

המבע המופלא של חברון של מדבר, אבן ורוח כדים נגלה לעיניי ב-1967 בערב רב של קולות, ריחות וטעמים.

ההמולה שליוותה אותי אז, בעת שעשינו קניות בשוק המפואר, שמן הסתם האיר את פניו למראה אמא צעירה עם תינוקת בזרועותיה, מתהלכת בשוק כשנער הקפה קורא בקול ומתרוצץ בינינו עם מגש ועליו כוסות של קפה מהביל.

ההמולה ההיא, שנצרבה בתודעה של חיים מוקדמים, הבליחה לה באחת ביום שישי האחרון (17/9/2021) שבו יצאנו האימהות, לסיור בעיר חברון עם אנשי ארגון שוברים שתיקה.

דמותה של העיר האסורה, העיר שהולכת ונמקה, נקברת בין אבותיה. עיר האבות היא בית הקברות של הציונות הדתית, היא ההגות הציונית שחיה את דפי ההיסטוריה וקורסת לתוך חדלונה הרוחני.

הסיור הכואב מוודא שלא נשכח שהשתיקה שלנו היא כל מה שקורה כאן ועכשיו וקיים כבר 54 שנים, שהן 54 סיבות לכך שהפכנו להיות שבויים של היסטוריה משיחית לא לנו.

"המשימה חברון" סרטה של במאית "שש פעמים", רונה סגל, מבוסס כולו על עדויות חיילים ששירתו בחברון. החיילים מספרים למצלמה איך נראית השגרה המבצעית בעיר: מעצרים, מיפויים, צירים סטריליים. הסרט מבוסס, בין היתר, על ראיונות שערכה סגל עם עדים שלנו, ומרגש לדעת שהסרט זוכה להכרה בפסטיבלי הסרטים הנחשבים בעולם.

״המשימה חברון״, מתמודד בקטגורית דוקו עד 60 דקות 2021 לפרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה זוכה פסטיבל ירושלים 2020, מועמד לפרסי האקדמיה האירופית מטעם טמפרה וזוכה הפרס הגדול בפסטיבל הקצר בטוקיו, שמקנה לו את כרטיס הכניסה להתמודדות על האוסקר.