הלו, תחנת מוריה? תמסרו לסנ"צ יעקובי שאנחנו ראינו אותו ולא שכחנו
ישנה אמרה שהולכת כך: מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד.
המסע של האימהות אל עבר חברה ללא אלימות שבה יוכלו ילדנו לחיות בבטחה התחיל בצעד אחד אמיץ קדימה בכיכר פריז.
צעד ששם את האימהות בין המפגינים לבין השוטרים האלימים שניסו לדכא את המחאה.
על אותה אלימות שהצריכה התערבות אימהית פיקד קצין המשטרה קובי יעקובי.
מהר מאד הפכנו לחומת מגן של המפגינים ולעין הצופה בשוטרים ששכחו את תפקידם והפכו ממגיני האזרחים לתוקפיהם, ממשרתי ציבור, לעבדים של דיקטטור, מכוחות ביטחון, למקור כל הפחדים של אזרחים דעתנים.
נשבענו אז לכל שוטר אלים שאנחנו לא נשקוט עד שהוא ישלם במדיו על מעשיו, שכן אנשים כאלו מועלים בייעוד המשטרה ואין להם את הזכות לקבל את ההיתר האזרחי שאנחנו מעניקות ומעניקים לנשיאת נשק ושימוש בכח עבור משימת ההגנה על המרחב הציבורי.
ואכן מאז עוד ועוד שוטרים אלימים מצאו עצמם מחוץ למשטרה, אחרים כרגע בעיצומם של הליכים משפטים ונוספים בקרוב ימצאו עצמם במצב דומה. אבל הקצין האחראי, קובי יעקובי, טרם שילם על חטאיו.
חשבנו שיש עוד זמן, שניתן לנהל מאבקים נוספים במקביל וזמנו של קובי יגיע, אך לאחרונה התבשרנו שמר יעקבי מועמד לקידום במשטרה. לא נזיפה, לא פיטורין, קידום.
כאן אנחנו האימהות צועדות פעם נוספת צעד קדימה, עומדות אל מול המשטרה פנים מול פנים ומסתכלות להן בעיניים ואומרות: די.
די לאלימות, די לשקרים, די לקובי יעקבי.
על התנהלות קובי ופקודיו יש אין ספור עדויות ותיעודם – שוטרים אלימים שהכו מפגינים, חפנו שדיים של נשים, הטיחו קשישים על המדרכה, פצעו קטינים, זרקו מפגינים אל עבר גלגלי מכוניות נוסעות, הביעו את דעתם הפוליטית בתפקיד בניגוד להנחיות, התעלמו מתקיפות של מפגינים על ידי אזרחים, ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד... <