גם לשוטרים יש זכות בחירה
עודכן: 28 בנוב׳ 2020
הדם על ידיו של המפגין היקר הזה שנחבט מסכם את תחושתי מאתמול.
זה היה לילה קשה, מבחינתי קו שבר. מקווה שזו נקודת יש חזור.
יומן מהפיכה / עדי ארגוב
עם נתאי לצידי יצאנו לדרך בשיירת המכוניות לירושלים. כשנסענו באיטיות עם אורות מהבהבים לא הבנו את גודל השיירה. חשתי שאני מחובקת בתוך אנשים שיצאו לדרך עם תקווה לממש את זכותם לקרוא למושחת: לך!
כשהיינו עדיין בלטרון הודיעו המארגנים שהם כבר ברחובות ירושלים. השיירה המופלאה התפרסה על פני חמישים ק''מ. אלפי מכוניות. פרצנו את המצור לבלפור.
לירושלים הגעתי ובתיקי חבלי כביסה, אטבים, שלטים של כביסה מלוכלכת, וצעדתי במרץ במעלה אגרון. חדורת משימה, להזכיר לכולם שיש לשמור מרחק ולשים מסיכה ולהשתעשע במיזם הכביסה המלוכלכת שלי.
גאה בכולם ששמרו על ההנחיות, הייתי מחוסרת עבודה. לראשונה יכולתי לצחקק, לרקוד, לשיר את התקווה עם חבורת קשישים מהצפון ולהדליק את פנס הנייד כשנתבקשתי לקרוא בקול גדול ובלב רחב- מהפיכה!
ובכל הארץ אנשים בצמתים, גם בתל מונד שלי המנומנמת, ובמרפסות קוראים בוז ונוקשים על סירים. כל הארץ מרקחה והלב מתרחב.
בשעה 21:30 עצרו תופים ומצילתיים והמשיכו בהגברה כמותר עד 23:00.
בנות החזית הורודה, בהן התאהבתי לאחרונה, רקדו על מכונות כביסה ישנות במרכז הכיכר.
ואז מתחילות ההודעות בקבוצת האמהות:
אלימות בקינג ג'ורג' בואו. עצרו את רועי פלג, עיכבו תוך מכות אחת מבנות החזית הורודה. בואו!
אני נעה במהירות לקינג ג'ורג' למכלאות העצורים, ובדרך צופה בפיקוד העליון המשטרתי שעומד על מרפסת מוגבה מעם ומטיל אימה. הלב דופק במהירות, מה אגלה מעבר לפינה שבין אגרון לקינג ג'ורג'.
שם, מעבר לפינה עולם אחר.
שוטרים הסתערו ורמסו תוך אי שמירת מרחק את מערכת הסאונד ועצרו את רועי, רק בגלל שניסה להגן בגופו על אותה צעירה שרקדה על מכונת הכביסה בכיכר. חמישה שוטרים הסתערו עליה.
דבוקות שוטרים ויס''מניקים פרצו אל הקהל, בלי שמירת מרחק, חטפו באלימות מפגינים כדי להכניס אותם למכלאות, להפליא בהם קצת מכות ולשחרר אותם בקנס של אלף ש''ח על... אי שמירת מרחק. מהומה בכל והמפגינים זועמים. נדחפתי על ידי שוטרים ממקום עומדי, בדרכם לעוד קורבן, הם תמיד רומסים את מי שעומד בדרכם.
יכולתי לחוש את רגע הפקיעה של מיתר ההכלה.
לצידן של אפרת ותמי איבדתי את זה. איבדתי את הצורך להרגיע, לתווך, להבין שוטרים, להסתכל ולנסות לחשוב על כל הסיפור.
עמדתי וצעקתי בכל הכוח ''למה? למה? בושה! מה תספרו לילדים שלכם, לאמהות שלכם לבני זוגכם- שבדרך לאכיפת החוק שברתם למישהו את העצמות?''
צעקתי בזעם ובכאב על מפגינים שהוטלו ונרמסו בתואנת שווא של התקהלות, שהרי את ההתקהלות יצרו השוטרים.
צעקתי וחיפשתי מבט והתלבטות. אך הפעם לא אחד ולא שניים- צחקקו, לעגו, עשו תנועות מגונות, וסננו מבין שיניהם: ''לכי תז...ני.''
ואלכס היס''מניק דוחף, וציונה השוטרת ממרפקת, ומורן השוטרת בעיניים כבויות מטלטלת ורן עומד בפתח המכלאה ולא מישיר מבט. אני רואה טבעות נישואין על אצבעם ומקווה שלבנות זוגם הם דואגים אחרת. האם כולנו נושלנו מאנושיותינו כך שאפשר לטלטל ככה סתם?
קולי מצטרד. מאבדת חוש כיוון, הדמעות כמעט יוצאות. והנה דקל מהמאהל מוטל למכלאה עם מגפון שבור, ורועי בלבוש האסירים ומסיכת נתניהו, ועוד שאינני מזהה. מכות ועלילות שווא לצורך קנס, וכל זאת תוך אי שמירת מרחק מצד השוטרים. והעדכונים מספרים שרועי פלג כבר בתחנת מוריה ויתכן וישאר שם ללילה. אבל לאה צמל כבר שם. המפגינים כמו רשת אחים, ערבים זה לזה.
ודנה, בחורה דקיקה נתפסה על ידי חבורת גברתנים שהובילו אותה לאוטובוס המעצרים. אחותה מודאגת. לימור שלנו מטפלת בזה. הן מגיעות לאוטובוס ומבקשות לראות את דנה כי היא זקוקה לעזרה רפואית. שוטרי משמר הגבול הוציאו אותה ושוטרות בעיניים אטומות לפתו אותה וחבטו בה, את הבחורה ששוקלת 40 קילו והכניסו אותה לניידת.
מי נתן את הפקודה שהגיע זמן לפרובוקציה? מקווה שאותו אחד שנתו נדדה. כי אתמול זו הייתה מלחמת אזרחים.
ונתניהו כבר חוגג ברשתות שהמפגינים אשמים בהכל.
ואני זועמת.
מטיחה בכל שוטר את דעתי עליו ועל מעשיו.
ומדוע? כי גם לשוטרים יש בחירה. יש אכיפת חוק לאזרח נורמטיבי ויש מכות, פרובוקציות ולעג מזלזל. יש בחירה גם תחת מילוי פקודה. לצערי כל השוטרים שנתקלתי בהם אתמול בחרו באלימות ובאטימות. הם בחרו לשרת מנהיג כנגד ציבור. ואם היה אחד שקם ושאל - מה קורה פה? קולו לא נשמע.
והתקשורת- עומדת כנראה בתוך בועה סלקטיבית, לא מעזים לערער על שקריו של דובר המשטרה, כנראה נדבק ברוח המנהיג השקרן, לא מדווחים על מה שבאמת היה.
סליחה, היום אין בי חמלה. היום איבדתי את הרצון לרכך, לתווך.
היום אין.
לכל מי שנפגע, נפצע, טולטל פיזית ונפשית אני שולחת חיבוק.
יחד ננצח את הרוח הרעה הזו!
ואתם שם המצקצקים, סורו ממני היום, אין בי כוח. לכו נחמו שוטר אם בא לכם.
