ילדים הולכים למקום שבו יש התרגשות ונשארים במקום שבו יש אהבה.
עודכן: 1 באוק׳ 2022
כשאנחנו עושות את הדברים הנכונים בדרך הנכונה אין לנו מה להפסיד כי אין לנו ממה לפחד. הנה הגיע הסתיו וחזרנו לסיירת שלנו, סיירת האימהות שיוצאת מידי שבת לבקר בקהילות פלסטיניות בשטחים הכבושים. בשבוע שעבר בקרנו בדרום הבקעה ליד יריחו קהילת רועים ליד עוג'ה משפחה עם 7 ילדים חמישה לומדים בבית ספר האמא רועה את העדר ומטפלת במשק חי, בבית ומטפחת חצר קטנה עם צמחי תבלין, ועצי פרי, ומים תשכחו מזה כל כספו של האב שעובד מחוץ לבית מיועד לקנות מים לבני ביתו לחיות ולגינה הקטנה שאשתו מטפחת באהבה. בשבת האחרונה הגענו לכפר סוסיא הפלסטינית, קהילה בת 300 תושבים שגורשה מאדמותיה, בתיה נהרסו על ידי הצבא והמינהל האזרחי והמתנחלים המתגוררים על אדמותיהם המופקעות טורחים להזכיר להם בדרכים אלימות שזמנם קצוב.
זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מגיעות אל המשפחות בבקעה, ובדרום הר חברון, הפעם דאגנו להם לצורכי ולציוד בסיסי ללימודים. הצלחנו לגייס בזכותן סכום כסף שהבטיח רכישת תלבושות אחידה לילדות, תיקי בית ספר לבנים ולבנות, מחברות, צבעים, עפרונות, עטים דפי ציור ועוד... וגולת הכותרת שקיות יום הולדת כשהאימהות מגיעות לכל ילד וילדה יש יום הולדת - אנחנו מכינות שקיות מהודרות, צבעוניות עם הפתעות ומתנות, ממתק, סוכריה ואין משמח יותר, מרגש יותר מלראות את הילדים עם שקיות הכוכבים רצים בהתרגשות ממקום למקום כאילו כאן ועכשיו נולדו הרגעים שלעולם לא נשכח ואף הם לא יישכחו.
ברקת שיף קרן //
אני מאלה שהחיים שלהם מלאים בהתחייבויות ומטלות (כי אחרת הרי לשם מה אני פה? …)
אז נעניתי לקריאה של אמא קייטי להצטרף לביקור אצל ״המסכנים של דרום הר-חברון״ להביא לילדים ״דברים לתחילת שנת הלימודים״.
מהרגע שהתחייבתי - התלבטתי:
הרי הייתי שם כבר כמה פעמים
הרי כבר נשבר ליבי
הרי כבר הבנתי שנגזרו עליהם חיי צמא ומחסור ושהם כלואים בחומות בלתי נראות מבלי יכולת להיחלץ מתהום הנשייה.
״להקריב שבת של מנוחה בבית הנוח והממוזג לטרטור הזה של נסיעה מייגעת לכפרים הצחיחים והמעונים בשמש הקופחת״
- אוף, אבל הרי בגלל כל זה - הרי צריך לנסוע אליהם - הם הרי משוועים להושטת היד ואפילו היא סמלית.
אז נס