אֵינֶנִּי זֶה הִנֶנִי הֶחָדָשׁ
"הנני" נאום הרמטכ"ל אביב כוכבי בערב יום הזיכרון האחרון הוא מבחינת הפרת ההסכם האזרחי שבינינו האימהות לבין המדינה, והוא ביטוי לחולשת הרוח של הממסד הצבאי הנשען על סיפור העקדה על מנת להצדיק אובדן הדרך הערכי והמוסרי בהיותו "צבא העם" ומטרתו להגן על גבולות ישראל.
המילה "הנני" מופיעה במקרא פעמים רבות ובהקשרים שונים, בניקוד "הִנֶּנִּי", היא מופיעה רק פעמיים: פעם אחת בסיפור יצחק ויעקב המתחפש לעשו, ופעם בסיפור עקדת יצחק. הנה - אני! הוא בבחינת סוף פסוק בין התייצבות או הבעת נכונות ללא תנאי לקיים את הצו של האל המרוחק, לבין ההיענות האישית לקריאתו של אדם קרוב. "ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר הִנֶּנִּי בְנִי, ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה? בסיפור העקדה "הנני" מבטא את הקשר האינטימי בין האב האוהב לבן הנותן אמון מוחלט באביו.
"הנני" הוא גם ביטוי של כניעה גמורה לסמכות האל.
שני סוגי ה"הנני" מגלמים את תמצית הטרגדיה של אברהם, שהתייצבותו המוחלטת בפני האל סותרת את יכולתו לגונן על בנו; שאמונתו הדתית אינה מתיישבת עם היסוד העמוק ביותר שבאנושיותו.
סיפור העקדה מעורר אותנו לשאול כיצד יתכן שקולה של שרה לא נשמע כלל דווקא ברגע כה דרמטי בחייהם של היקרים לה? האם שרה מודעת למה שקורה על הר המוריה? וכיצד אברהם נפרד משרה שליוותה אותו לאורך כל הדרך ויוצא למסע כה קשה בלעדיה? מותה של שרה מזמן לאברהם את האפשרות להתאבל לא רק על שרה, אלא גם על הטלטלה הנפשית שלו ושל בנו, יצחק. לא די בביטול הצו האלוהי להעלות את הבן יצחק לעולה, המפגש בין הבן לבין המאכלת, לעולם יהיה שם, ואברהם מאותו הרגע הוא כבר לא אותו אברהם; ליצחק לא נותר אלא להסתובב עם פוסט טראומה; ושרה שלא ברור האם ומה היא יודעת, מוצאת את דרכה אל מותה.
בנאומו כוכבי מנצל את רוחן וכוחן של האימהות ובפאתוס "אלוהי" הוא מטיל את האחריות וההקרבה לאובדן ולשכול על כתפי האימהות שקולן הלא נשמע בסיפור המקראי הוא ההד והשקר הביטחוני שדרכו הוא מבטיח לנו האימהות שלנצח נאכל חרב.
יגיל לוי // הארץ 02.05.22
הרמטכ"ל אביב כוכבי נשא את הנאום המסורתי בטקס פתיחת יום הזיכרון בכותל, הנאום שכבר קבל את הכותרת "הנני". המוטיב המרכזי של הנאום היה עקדת יצחק, שהוזכר בצורות שונות שבע פעמים. הרמטכ"ל תאר איך התקדמו לוחמי השייטת וסיירת מטכ"ל אל האי גרין בימת סואץ ב-1969 (בחירה מוזרה בפני עצמה שהרי תוצאות המבצע בו נהרגו ששה לוחמים ישראלים שנויות במחלוקת). כדי לשרטט קו של המשכיות בין הקרבת הלוחמים לעקדת יצחק, הוא תיאר כיצד "ארבעת אלפים שנה קודם לכן, על שביל בדרך לכאן ממש, צעדו בשקט, אל הסכנה, אל הר המוריה, אב ובנו,