ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל

ואם מה שקורה כאן זה לא טיהור אתני, לפי המילון שלכם, אז זה בסדר? כל התועבות האלה, כל זרועות השלטון – רשויות התכנון, חברת #מקורות, עיריית ירושלים, #מועצה_אזורית_בקעת_הירדן, #משמר_הגבול, #המנהל_האזרחי, #משרד_התמת – חברו להן יחדיו לדחוק את רגלי הפלסטינים החוצה, לגרש וליבש ולרושש ולפזר לכל רוח. ומי הן הרשויות העלומות האלה? רוחות רפאים ביורוקרטיות או אנשים בשר ודם – אנחנו ובנינו ושכנינו וחברינו? מי נוהג בדחפור שהורס כבר בפעם הששית את ח'רבת טאנא, מי המושבניק שתולה פועלים על עצי תמר למשך יום עבודה שלם, מי הוא פקיד המנהל שחותם על צו החרמת מכליות מים, מיהם כל אותם ישראלים שמתמרחים להנאתם במוצרי הקוסמטיקה של מפעל "אהבה", קונים אהבה וזורעים שנאה?

אהה. אלה כנראה אותם ישראלים, יותר ממחצית העם, שבטוחים שהבקעה נמצאת בריבונות ישראלית ורוב התושבים בה יהודים.

גירוש, ייבוש, רישוש: בדרך אל בקעת ירדן נקייה מערבים >> הבלוג של עידן לנדו

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב? >>> פצחנו בשירה במענה לאלימות המתנחלים >> צילום: אורנה נאור

כתבה // תמר גל שראי

משהו שכל אחד שחי כאן, וחולם על חברה אזרחית בריאה ושפויה חייב לדעת: אצלנו, 'בחצר' של מדינת ישראל, שצורפה למפה הלאומית תודות למלחמת ששת הימים, בחבל ארץ יפהפה, שעד לא מזמן חיו בו בשכנות סבירה, פלשתינים וישראלים, מתקיימת הלכה למעשה מלחמת קיום יומיומית. פלשתינאים: 80-90% מסך האוכלוסייה.

יהודים: 10-20% מסך האוכלוסייה. חלוקת שטח המחיה בשנים האחרונות: שטחי C שהם בעצם... ישובים שעלו על הקרקע במסגרת תוכנית אלון, ומאז שינו את פניהם, שטחי אש, שמורות טבע, לפחות 6 'מאחזים' שהם בעצם חוות בודדים שנבנו כנראה מכספי המיסים של כולנו, עם עדרים ששווים אלפי שקלים, עם דרכים סלולות שכנראה כולנו מימנו. ומי בחוות: צעירים (אסתכן ואומר: נוער גבעות) שאין שום סיכוי שבנו את ביתם מפירות התפרנסותם. ומעט שנשאר - נותר לפלשתינים להתקיים.

אז מה קורה בחצר האחורית שלנו? שמחה שאתם שואלים: התעמרות יומיומית. צמצום שטחי מרעה. מכות. מעצרים.