אמא אין רק אחת. תודה לאל. זאת קריאה פתוחה מילד אחד לכלל האימהות: הצילו.
אנחנו הילדים שלכן אבודים. בגיל 18 אנחנו נתלשים מכם, נלקחים לצבא ושם פוקדים עלינו לשכוח כל מה שידענו, לשכוח את מי שאנחנו, לשכוח כל מה שאתן השקעתן 18 שנים ליצוק לתוכנו. ואז שולחים אותנו, מבולבלים ואבודים, מעוצבים מחדש בדמות המפקד, ליישם מדיניות אפרטהייד בלתי הומאנית בשטחים.
זהו פוסט הבכורה שלי בבלוג האימהות ואצבעותיי רועדות מפחד.
// אייל נאור
אנחנו הילדים שלכן אבודים. בגיל 18 אנחנו נתלשים מכם, נלקחים לצבא ושם פוקדים עלינו לשכוח כל מה שידענו, לשכוח את מי שאנחנו, לשכוח כל מה שאתן השקעתן 18 שנים ליצוק לתוכנו. ואז שולחים אותנו, מבולבלים ואבודים, מעוצבים מחדש בדמות המפקד, ליישם מדיניות אפרטהייד בלתי הומאנית בשטחים.
זהו פוסט הבכורה שלי בבלוג האימהות ואצבעותיי רועדות מפחד.
מעולם לא הרגשתי פחות ראוי. הרי אני אינני אמא, וחרף כל מאמצי גם לעולם לא אהיה אמא.
אבל התברכתי באמא שהיא קודם כל אישה חזקה וערכית, חכמה ויצירתית, עדינה ולוחמנית, מאפשרת לי ללכת בדרכי, אבל לא מהססת להניח שלטים מכווינים.
ויחד עם אותה אמא הגעתי לבלפור כדי לסלק פושע שהשתלט על המדינה.
ושם, בבלפור, למדתי בין היתר על כל אותם השקרים שמספרים לנו כדי להפיל את רוחנו ולייאש אותנו ולגרום לנו לשבת בבית ולשתוק.
שקרים כמו: המדינה הזאת אבודה, רוב העם מעוניין ברוה"מ פושע, חרדים, חילונים, ערבים ושאר המגזרים לא יכולים לחיות ביחד, הרוב הדומם הוא למעשה מיעוט מדמם... ועוד...
