top of page

אחר צהריים של פורענות באום אל פאחם

עודכן: 2 במרץ 2021

כל הודעת משטרה לתקשורת היא אמנות השקר וסגידה לעגל הזהב, דבריהם מובאים כלשונם: "למרות ניסיונות חוזרים ונשנים במשך השבוע להידברות עם ראשי המפגינים וביניהם ראש העיר, לא זכינו לשיתוף פעולה מצדם, דבר שהוביל להתפרעות אלימה ממנה נפגעו אזרחים ושוטרים. המשטרה רואה בחומרה רבה ידויי אבנים ואלימות מכל סוג שהיא המופנית כלפי שוטרים ונמשיך לפעול כלפי כל גילוי אלימות כלפי כוחות השיטור".





התמונות מאום אל פחם לא נותנות לי מנוח. חזרתי וצפיתי במראות הדחיפות הברוטליות, המקלעים השלופים, האלימות כלפי נבחרי הציבור הערבים.


ויחד עם האלימות הבוטה מגיע מיד המהלך שנועד לקעקע את הדימוי הציבורי של המוחים. לצייר אותם כאלימים ומפירי הסדר הציבורי.


אבל לא הסדר הציבורי הוא שמעניין את אלה המדכאים את המחאה באום אל פחם. לא החוק והסדר הם שמעניינים את אלה שעוצרים ומעמידים לדין מפגינים בבלפור או בתל-אביב.

הם מגינים על הסדר השלטוני. תפקידם הוא לשמר את יחסי הכוח. וכדי לעשות זאת הם מציגים את המחאה לא רק כלא לגיטימית, אלא כלא חוקית, עבריינית ואלימה.


מחאות לא אמורות להיות נחמדות. הן לא אמורות לעשות נעים בגב של מישהו. הן שחרור של זעקה נגד אי צדק ואטימות שלטונית. נכון, חסימת צירים זה מעצבן. פקקי תנועה עקב חסימת כביש או צומת למי שממהר.ת הביתה, לפגישה או לאירוע, זה באמת מעצבן.



ומי שנשלח לדכא מחאות יודע את זה. יודע שא.נשים בסך הכל רוצים.ות להגיע ליעד בשלום. א.נשים זועמים.ות ברחובות זה מטרד. במיוחד אם הכאב והזעם שלהם.ן זרים לנו.


מי שנשלח לדכא מחאות יודע את זה. הוא יודע שיש לו גי